אינסומניה – פרק 3

הרמתי את לוק הבוכה על הידיים ורצתי דרך הדלת הצהובה. טרקתי אותה חזק.
התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי.
הגענו בסופו של דבר לצומת שבה החלטנו לפנות ימינה.
ישבנו שם על הרצפה ולוק היה קצת מסוחרר.
לוק הסתכל עלי.
"מה אמרת?" הוא שאל אותי.
"לא אמרתי כלום" עניתי לו.
"אמרת אבל עכשיו 'איזה מזל שלוק בסדר'" אמר לוק.
"לא אמרתי את זה" עניתי.
"אבל שמעתי" התעקש לוק "ג'יי הזה פשוט שקרן".
"למה קראת לי שקרן?" שאלתי.
"לא קראתי לך שקרן, חשבתי על זה" אמר לוק.
"גם אני מקודם חשבתי" אמרתי.
"אז…" אמר לוק "יכול להיות שאנחנו מסוגלים לקרוא את המחשבות אחד של השני?".
"זה הגיוני בכלל?" שאלתי.
"לא יודע" אמר לוק.
פתאום קלטתי שלא אמרתי שום מילה והפה של לוק בכלל לא זז.
"אנחנו מנהלים שיחה במוח שלנו?!" חשבתי.
"כן" אמר לוק "מגניב כל כך".
"כן" אמרתי.
"וג'יי, תודה רבה לך על זה שעזרת לי מקודם" אמר לי לוק.
"אתה אח שלי, אני צריך לעזור לך" חשבתי.
הרגשתי פתאום תחושה כאילו משהו צופה בי. הסתכלתי ימינה – קיר לבנים. שמאלה – המשך שחור וקדימה שחור.
הסתכלתי ברעד אחורה למקרה שאראה את הרובוטיות המפחידות ההן אבל לא היה שם אף נפש חייה ואף חיקוי נפש שמחקה חיים.
"אז הולכים קדימה?" שאל לוק.
"לא!" אמרתי "אנחנו צריכים לחזור חזרה למשחקייה, כשייפתח ואז המדריכות אולי יהיו רגילות, אנחנו נברח ונחזור חזרה להורים".
"אבל הן שוב פעם יירו עלי אור אדום למצח" ילל לוק במחשבה שלי.
רציתי להשתיק אותו עד שנזכרתי שלא ישמעו אותו גם ככה.
"מה הוא עשה לך באמת?" שאלתי.
"זה שרף מאוד ואני חושב שזה פגע לי איפשהו במוח" הוא אמר.
הוא הביט בי בעיניים שלו.
שמעתי קול של שאגה פתאום. חזק כל כך כמו שילוב בין אריה טורף לקול של פרה.
יכולתי לראות ניצוץ אדום מגיע מהחלק הקדמי.
אוי לא! יכולתי להישבע שזו אחת מהמדריכות.
מה לעשות?!
ראיתי הבזק מהמחשבות של לוק. תמונות בעיקר של פאניקה.
לאן ללכת? אחורה, שמאלה או להישאר במקום?.
האור האדום התקרב.
כדאי להחליט הכי מהר שאפשר!