אינסומניה – פרק 4

להישאר במקום, שמאלה או אחורה?.
אחורה ממש לא היה כדאי לי. הרובוטיות האלו מחורפנות.
להישאר במקום זה סוג של בדיחה בגלל שאז הוא בוודאות יבוא אלי. עדיף שמאלה.
כן, כן. שמאלה.
"שמאלה" אמרתי ללוק במחשבות שלי ורצתי לכיוון ההוא לפני שהדבר הזה יגיע.
שמעתי קול שדמה באופן מחריד להנפת חרב או כלי מלחמה דומה.
הסתכלתי מסביב. איפה לוק?.
הייתי בטוח שראיתי אותו.
פתאום ראיתי אותו בקצה המסדרון אז רצתי אחריו.
הגענו שנינו לפיתול ודלת.
לוק ניסה לפתוח את הדלת.
"היא נעולה" הוא אמר לי במחשבות שלו.
שמעתי התנשפויות מגיעות.
עכשיו ההגעה של היצור הזה היא בלתי נמנעת והוא בכל מקרה הולך להגיע אלינו.
השפלתי את מבטי לרצפה אבל אז הבחנתי במשהו מוזר ביותר שלא שמתי לב אליו בהתחלה.
אומנם היה חשוך מאוד במבוך הזה אבל הצלחתי לשים לב שאריח אחד על הרצפה נראה מאוד מודרני יחסית לאחרים. הצבע שלו היה שונה והוא מדי פעם גם האיר קצת. רקעתי על האריח ואז האריח זז קצת.
"מגניב" חשבתי לעצמי.
האריח חשף מתחתיו מגירה סודית.
במגירה נחו חרב, גרזן, בקבוקים של מים וצנצנות דבש. הרבה צנצנות דבש.
"למה דבש?" חשב לוק.
גילגלתי עיניים והוצאתי את החרב והגרזן.
"קח" אמרתי ללוק והושטתי לו את הגרזן.
"אבל אני רוצה את החרב!" הוא ילל.
"שתוק!". אמרתי לו "אתה צריך להתרכז, אנחנו צריכים להילחם ביצור הזה".
הצעדים היו כבדים יותר.
חשבתי על העובדה שלו יש יתרון גדול. לו יהיה מרווח בחלק הזה.
התקדמתי קדימה עם לב פועם בקצב שהייתי משוכנע שכבר עבר את מהירות הקול.
דם חם הציף את הראש שלי.
המחשבות שלי השתוללו.
עכשיו זה הרגעים המכריעים שלי.
לנצח או למות.
היצור התקדם. האריח הבזיק באור והצלחתי לראות את הפנים.
פני שור מבעיתות, גוף שעיר בשריון זהוב. זיהיתי את זה מספר ישן שההורים קנו לי.
"מינוטאור!" חשבתי באימה.
המינוטאור שאג והניף את הכלי שלו. גרזן דו צדדי.
ניסיתי להניף את החרב בקשת אבל היא נתקלה בקיר. שמעתי צליל קלוננננגגגג חזק מאוד.
ראיתי מעין עיגול שנמצא מלפני המערה. ניחשתי שזה כפתור אז לחצתי עליו תוך כדי ניסיון לדקור את המינוטאור וניסיון להתחמק מהגרזן המאיימת של המינוטאור.
שתי דלתות נפתחו וחשפו חדר צר עם כפתורים ואפילו מוזיקת מעליות!. או שזה היה אולם דיסקו ביזארי ביותר או שזה היה מעלית. "לוק, כנס מהר למעלית. אני ארחיק אותו ואכנס פנימה ואז נראה לאן זה מוביל".
החרב והגרזן התנגשו ויצרו צלילים חזקים מאוד. אם היו עוד מפלצות במבוך סביר להניח שהרעש היה מושך אותן.
הגרזן פגע בי בזרוע. הראייה שלי היטשטשה אך המשכתי לנסות להדוף את המינוטאור.
חשבתי על זה שאם אני אפיל את הגרזן אוכל לנסות לדחוף את המינוטאור אחורה ואז לברוח במהירות.
התוכנית הייתה עובדת אם הייתי מצליח להפיל לו את הגרזן.
המינוטאור היה חזק מידי.
רצתי מהר ככל שיכולתי למעלית ונכנסתי.
לחצתי על הכפתור הסוגר את הדלתות.
הדלתות התחילו להיסגר.
הנהימות של המינוטאור התקרבו.
הדלתות ניסגרו סופית ולחצתי על כפתור למעלה.
"שרדת!" חשב לוק בשמחה.
"כן" אמרתי ונתתי לו חיבוק.
קלטתי שכל בקבוקי המים וצנצנות הדבש כבר שם.
"אתה הבאת אותם?" שאלתי.
"כן. ידעתי שנצטרך אותם לדרך" אמר לוק.
"אתה פשוט חכם!" אמרתי ונתתי לו עוד חיבוק.
"נלחמת ממש יפה" חשב לוק.
"תודה".
המעלית נעצרה. הדלתות נפתחו ו… מה זה המקום הזה?