איסלנד הנסתרת – פרק 1 – ברוכים הבאים לאיסלנד

כעת נלך עשרים שנה קדימה. החורף הקשה התחלף בימים חמימים, שדה תפוחי האדמה של אותו ברנד'ון חזר להניב פרי ורבים שכחו את אותו אירוע.
ולבינתיים, גם אנחנו.
כעת אנו בשדה התעופה של איסלנד. ניתן לשמוע שפות רבות – אנגלית, זוג סינים מפטפט בפינה, ערבי אחד צועק על ערבי אחר…
-"אמא, ידעת שבאיסלנד נמצא המפל שמזרים הכי הרבה במים בשנייה בכל אירופה?"
-"כן חמודי. חפרת לי על זה כל הטיסה."
-"והגייזר?"
-"גם."
-"מערת הלבה?"
-"משהו על זה שהלבה זרמה ויצרה מערה, נכון?"
-"כן, נגיד."
עברית. את המשפחה הזאת חיפשנו.
-"אל תשכחי את קריסוויק."
-"את מה? אני לא טובה בכל השמות האיסלנדיים הללו."
-"המקום עם הבריכות המבעבעות."
-"אנחנו מתחילים את טיול שלנו שם, אם אני זוכרת נכון."
-"זה ביום השלישי אם אני לא טועה." קול שלישי מתערב בשיחה.
-"צודק, אבא. ביום השלישי."
קול של תינוק בוכה נשמע כעת.
-"דיי, דיי, טובי." נשמע שוב קול האם.
-"ואת לנדמנלאוגר?"
משפחה יוצאת מתוך ההמון. האבא הוא בחור שמנמן, שרירי למדי וקירח למחצה. האם גבוהה, עם שיער ארוך חלק ומבט של 'לא ישנתי כל הנסיעה בגלל שני הילדים המעצבנים שלי אז אל
תפריעו לי עכשיו' שמחזיקה תינוק (ג'ינג'י) בוכה וילד ג'ינג'י נמוך שמסתובב סביב אמו, עם ספר ביד ומוודא שהם לא שכחו שום דבר לקראת הטיול.
-"לא שכחנו שום דבר, בני!" האב אומר לבנו. נראה עליו שזו לא הפעם הראשונה שהוא אומר את זה.
המשפחה יוצאת משדה התעופה. הם לא שמו אלינו לב.
מצוין.
אך למה אנו נלאה אתכם? אנו נעקוב אחרי הסיפור לבד. ואתם – אנו מניחים שליצורים כמוכם יש דרכים משלכם לעקוב אחרי הסיפור.
אנו לא יודעים, הרי מעולם לא היינו בני אדם.

נועם נכנס לרכב השטח, לא מוריד עיניו מהספר.
"כן, כן." הקדים אביו את השאלה הצפויה לבוא. "הרכב הזה מספיק טוב כדי לנסוע גם את הדרך ללנדמנמשהו הזה."
"לא עמדתי לשאול את זה. ואל תשכחו להסתכל מהחלון."

מהרגע שהם התחילו לנסוע, לצופה מן הצד היה נראה שחל בנועם שינוי אדיר. הוא הניח בצד את הספר (ששמו היה "איסלנד-ארץ קרח ואש". יש לציין שבתיקו שכבו הספרים "איסלנד ונופיה" , "10 דברים שאתה חייב לעשות באיסלנד" ו-"המיתולוגיות הנסתרות של איסלנד") והסתכל בכל האנרגיה האין סופית שזרמה בו מהרגע שהוא הגיע לאיסלנד.

חמש דקות אחר כך הוא כבר ישן שינה ארוכה.