מי שרוצה להוסיף דמוית יתקבל בברכה:)

אישות שחורה פרק 3

03/07/2016 706 צפיות אין תגובות
מי שרוצה להוסיף דמוית יתקבל בברכה:)

בסוף כל פרק יש סימון* המפרטת על דמות מי שנוח לו יכול להתחיל משם. תהינו!

שמש חמימה הציצה בין העננים מפיגה את החושך כלא היה, שמים כחולים נראו, עוד בוקר שליו עלה בכפר הענקים. ציוץ הציפורים נשמע כמו שירה ענוגה, ליד הכפר זרם לאיטו נחל ששימש מקור מים לתושבים. אפשר היה לשמוע חלק מאנשי הכפר עובדים בשעות בוקר מוקדמות, צחוקם של ילדים נשא עם הרוח העדינה.
בסוף שביל הכפר ניצב בית קטן עשוי מעץ ומולו ישנה גדר מברזל חלוד ודלתו מעט שבורה. תוך הגינה גודלו עשבים מוזרים שלא נראו בכפר, מגודרים באבנים כנראה מעשה ידה של בעלת הבית. סביב הבית יש עצים גבוהים ואף על פי שעונת האביב ענפיו ערומים וצבעם כהה, על אותם ענפים חגו עורבים רבים שקראו בקולי קולות.
קמתי בקושי מהמיטה שאני חולצת עצמותי, שואבת את האוויר בפיהוק גדול בעודי מנערת את שערי השחור שהתפרע בשינה. התיישבתי במיטה מספר שניות, אוספת כוחות ליום החדש שמחכה לי. קמתי מהמיטה בעצלות ופתחתי את החלון לרווחה ובשנייה נכנס לחלון עורב "שחורי" אמרתי בחיוך. "בוקר טוב" העורב הביט בי בעיניו האדומות והחל לקרוא בקולי קולות. "מיאוו" שמעתי את קולו של רודי החתול "כן, כן" אמרתי שאני מניחה קערת מים ואוכל, רודי מיד החל לאכול, ליטפתי את ראשו פרוותו הייתה שחורה רודי ילל מעט מתענג על ליטופי, קמתי מניחה לו לאכול והתחלתי להתארגן; לבשתי שמלה שחורה, גרביונים שחורים, נעלתי את נעלי השחורות וסרקתי את שערי השחור ארוך שלבסוף נקלע לצמה. הבטתי בעצמי במראה נשקפה דמות נערה חיוורת בת 16 לבושה בשחור, פלטתי הנאחה. "אוקי מלודי היום בטוח הולך להיות יום טוב" אמרתי לעצמי כמעין מילות כישוף. לקחתי את התיק שלי והלכתי לכיוון בית הספר.
עמדתי בכניסת שער בית הספר יכולתי לשמוע את רעשם של התלמידים רעננים ומוכנים להתחיל את היום. השמש סנוורה אותי כיסית את פני. כשעברתי בפרוזדור כולם ישתתקו והסתכלו עלי, שמעתי לחשושים "מה היא עושה פה?", "שתמות כבר", "אוי איך היא הורסת את האווירה" נשמע מקהל התלמידים.
"אני יכולה לשמוע את זה, אתם יודעים" אמרתי לעצמי.
נכנסתי לכיתה לא אומרת דבר, התקדמתי לכיוון הכיסא, התיישבתי מוציאה את הספרים מתיקי מניחה אותם על שולחן מעץ שהיה מכוסה חתכים וסדקים שהשאירו תלמדים כדי להזכיר לי את נוכחותי הלא רצויה. סדרתי את חפצי בשולחן וחיכיתי לשיעור. את רוב זמני אני מבלה לבד אין לי חברים וכולם מתעלמים מימני.
השיעור של שעה וחצי נגמר נשמעו צחוקם של הכיתה מעברים חוויות בניהם. התיישבתי שם בצד חושבת לעצמי איך הייתי רוצה להיות חלק מהם, לצחוק איתם, אילו לא הייתי מי שאני, אילו הייתי יותר מחייכת אני כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה חייכתי. אילו הייתי יפה כמו קרלה, קרלה היא פיה, פיות הם יצורים יפים במיוחד הם חייכניות ועדינות מרחפות להם בעדינות בכנפיהם הזהירות וכשהם עפות הם מפזרות אחריהם שובל של אבקה זוהרת, 'אבקת פיות' אומרים שכל מי שנוגע בהם יחוש מיד חמימות ואושר. הייתי רוצה לגעת בזה אבל האבקה הזאת גם משדרת את רגשותיה של הפיה ואני מפחדת לדעת מה היא חושבת עלי. יכולתי רק להביט בה בקנאה ,היא באמת כל כך יפיפייה.
נשמע צילול המודיע על סוף השיעור. יצאתי מהכיתה במהירות מנסה להתרחק מהעבירה שחנקה אותי כשיצאתי החוצה לכיוון הספרייה שהיא מממוקדת בבניין נפרד. רוב הזמן אני מבלה שם, אני אוהבת לקרוא, יש לי ידע רב בכל מני תחומים הנוגעים לעולם שלנו. אני באמת מאוד אוהבת לקרוא אך הייתי רוצה להעביר את הזמן עם חברים, המחשבה הזאת הצליחה לדכא אותי.
שוב צחוקם של תלמדים נשמע ברקע, בשבריר שניה של חוסר תשומת לב ודלי מים נחת על ראשי לאחר מצאתי את עצמי מוקפת שכולם צועקים פה אחד "מכשפה!!, מכשפה".
"אומרים שמכשפות נמסות במים" אמר אחד מהקהל. מה שדרבן אותם לשפוך עלי כמות מים מכובדת שגרמה לי למעוד. "מכשפה!!" מכשפה!!" נשמע צעקתם הגוברת שנוספו עוד תלמדים למקהלה". חסמתי את אוזני בשני ידי בחוזקה. שערי הרטוב הסתיר את פרצופם. הרגשתי סחרחורת, גופי כאב, פרץ של אנרגיה החל למלאות את גופי. נלחצתי. "היום היה יום טוב" שיננתי לעצמי שוב ושוב. אסור שכוחותיי יתעוררו מכעס הבטחתי לעצמי, אני באה מאי השדים אני לא בטוחה למה אני מסוגלת. פחדתי לפגוע בהם והכי פחדתי זה מעצמי.
לפתע הראיתי יד מושטת לעברי. הרמתי את מבטי ומולי עמד טראק, הוא לומד איתי באותו שיכבה. הוא זה שתמיד היה טורח לבוא עד בתי עם תגבורת ולהשליך לעבר חלוני אבנים ולצעוק "מכשפה" הוא זה שהמציא את הכינוי מכשפה. הוא פשוט מקור השנאה. טראק הושיט לי יד בחיוך מתגרה. " קדימה מלודי אני אעזור לך" אמר טראק.
ידעתי שזה לא כזה פשוט כמו שזה נראה הרי טראק אף פעם לא היה נחמד אלי, אני לא אפול בפח.
פקחתי את עניי לרווחה שידי אחזה בידו, להפתעתי ידו הייתה חמימה, הוא נתן מעט דחיפה להרים אותי וכשכמעט קמתי הוא שחרר את אחיזתו ונחתי בחוזקה על האדמה הרטובה, מה שגרם לכולם להתפקע מצחוק. חלק מחבריו טפחו לו על השכם מה שניפח לו את האגו.
כבר לא ראיתי תלמדים אלא חבורת שדים.
קמתי משם רצה בכל כוחי לכיוון הספרייה. חשבתי שאולי הם ירגשו רע אבל שהבטתי מחלון הספרייה הם המשיכו בענייניהם כרגיל. חוץ מטראק שנעמד והביט לכיווני, מבטו היה רציני הוא כבר לא צחק. לפתע ענינו נפגשו הבטנו אחד בשני כעשר שניות, לבי פעם בחוזקה, הרכנתי את ראשי לא יכולותיי לשאת את מבטו וכשהרמתי את ראשי הוא כבר לא היה שם.
התיישבתי באחד הכיסאות מניחה ספר המלמד על אנרגיות. "מלודי, היום היה טוב" אמרתי לעצמי בחיוך מאולץ.

* פיות הם יצורים יפים במיוחד; הם כנות, חייכניות ועדינות, מרחפות להם בעדינות בכנפיהם הזהירות וכשהם עפות הם מפזרות אחריהם שובל של אבקה זוהרת, 'אבקת פיות' אבקה מביעה את רגשותיה של הפיה. שירתם יכולה לגרום לאויב להתבלבל. יש להם שליטה על הצמחייה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך