אנה בלו -פרק 1 (ניסיון )

פרק 1 –

"אנה את לא שומעת אותי " התיך מר גרדן באנה שראשה היה שעון על השולחן בכיתה החמימה .
"אני כן מקשיבה דיברת על אגדות בימי הביניים " היא אמרה והרימה לאט את ראשה מהשולחן , על לחיה היה סימן אדום וגדול .
"אז תמשיכי להקשיב " אמר מר גרדן ביבוש והמשיך לדבר כל קשקושי האגדות של ימי הביניים .
בחוץ ירד שלג כבד אך הכיתה הייתה חמה ונעימה הודות למזגן שעבד שעות נוספות . התלמידים שעלו שאלות , התעניינו בדבריו של גרדן בזמן שאנה ניסתה בכל יכולת לא להניח שוב את הראש על השולחן .
"… אנשי זאב " שמע לפתע אנה את מר גרדן .
"מה ?” שאלה אנה למרות שלא הייתה תכלית לשאלה הזו .
"אנשי זאב , אנה , הם היו אחד אחד מהאגדות היותר נפוצות ברוב ארצות אירופה של ימי הביניים . אנשים רבים במדינות האלה האמינו בקיומם ופחדו מהם עד מאוד "
ברור שהם פחדו האנשים של ימיי הביניים היו כל כך בורים עד שהם היו מאמינים בכל דבר , חשבה אנה בליבה .
מר גרדן המשיך בהסבר על ההפיכה לאדם זאב והסימפטומים לגילוי מוקדם של ההפיכה לאדם זאב , התלמידים האחרים נראו מרותקים כל כך שזה היה מצחיק . כאילו שבאמת יש אנשי זאב .
פעמון בית הספר צלצל ולאנה היו רגשות מעורבים בקשר לעניין , מצד אחד השיעור המשעמם של מר גרדן נגמר ומצד שני היא תצטרך לצאת אל מחוץ לכיתה , אל השלג .
"אוף אני שונאת שלג " רטנה אנה באוניה הקשובות של יולי בזמן שהשתיים חצו את מסדרונות בית הספר ההומים .
"יש משהו שאת אוהבת בכלל ?” שאלה יולי וגיחכה .
"פשוט מצחיקה אמיתית יולי " אמרה אנה והוציא לשון אל חברתה .
לאחר הליכה שבמהלכה הם החליפו מידע שימושי על חבריהם לספסל הלימודים השניים הגיעו אל קצה המסדרון , אל דלת היציאה מבית הספר .
"אוף יולי בגללך החנתי את המכונית כל כך רחוק מכאן " נזפה אנה בחברתה .
"איך בדיוק זה בגללי? באתי לבית הספר באוטובוס " שאלה יולי .
"אז למה לא התקשרת להגיד לי להחנות אותו קרוב יותר עכשיו שתיינו צריכות לרוץ ואין לי מטריה "אמרה אנה ביאוש ויולי הכתה קלות בראשה .
"אבל לי יש " קול נוכר נשמע מאחוריהם. "עם תקחי אותי הביתה " ג'ק עמד מאחוריהם מחייך כולו .
"כאילו שיש לי ברירה " אמרה אנה ולקחה את המטריה מידו . הוא צחק והשלושה עשו את דרכם צפופים תחת מריטו הקטנה של ג'ק .
"הו אותה יקר שלי , מזגן שפועל על שיא החום מושלם שאני לא מוכנה להחליף בשום אופן" קראה אנה בשמחה והתיישבה במושב הנהג של המכונית הכחולה שלה בזמן שיולי וג'ק התווכחו מי ישב במושב הקדמי שלידה . “זוג תינוקות תחליטו עכשיו או שאני נוסעת המזגן היקר שלי בורח " צעקה אנה ולבסוף ג'ק הוא זה שניצח והתיישב לידה .
"אנה אני וכמה חבר'ה יוצאים לגבעה שבקצה הרחוב רוצה לבוא ?” שאלה ג'ק . הוא לא פנה אל יולי מכיוון שהיא כבר תחבה לאוזניה את אוזניות הלבנות שלה .
אנה לא ענתה , היא רק הביטה בו והרימה גבה .
"בסדר בסדר הבנתי המזגן קורא לך . את יודעת את מגזימה עם המזגן הזה זה כבר לא בריא" אמר ג'ק והביטה באופק הלבן .
"עזוב את רוי בשקט " אמרה אנה וליטפה בעדינות את מזגן המכונית . ג'ק צחק ואל המשיך להביט באופק .
היא הביטה בו בזווית של העין וראתה טיפת זיעה נוטפת ממצחו .
"חם לך? " היא שאלה בהיסח דעת . בעודה מנווטת את המכונית על הכביש החלק ובין פתיתי השלג שלא חדלו לרדת אף לא לרגע .
"קצת , המכונית שלך ממש חנוקה " הוא אמר ופלט צחקוק אנה הביטה בו ברצינות ואז עשתה את הדבר הנורא מכל , היא לחצה על אחד הכפתורים על לוח המחוגים וכיבתה את רוי . “אני … אני פשוט … תודה " הוא חייך חיוך מתוק והסיט קצוות שיער כתומה כגזר מאחורי אוזנו .
"אוייש תשתוק כבר " היא דחפה מעט את ראשו והשתיים פרצו בצחוק .
וכך נמשכה הנסיעה , ג'ק עשה משהו ,אנה בחטיפה לו על זה , הוא צחק והדביק אותה בצחוקו המתגלגל .
"תכנה ראשונה בית משפחת רוס " אמרה אנה ועצרה את המכונית בפתאומיות . לא נראה שיולי מבינה את הכוונה . “ג'ק אכפת לך ?” שהיא אלה את ג'ק , לפחות הוא לא היה קשה תפיסה כמו יולי . הוא הסתובב אל המושב האחורי והוציא את אחת האוזניות של יולי .
"למה עשית את זה ?” היא שאלה קולה היה מעט עצבני .
"הלו בית בשפחת רוס " הוא אמר בקול אגבי . יולי הסיטה את מבאה על החלון ופיה התעקל בחיוך קטן .
"סליחה ג'קי נתראה כבר " היא חייכה אל חבריה ויצאה מהמכונית אל ביתה .
"התחנה הבאה בית משפחת דוסון " אנה חייכה אל ג'ק שחייך עליה בחזרה .
"אנה … ההורים שלך בבית ?, שאל ג'ק בפתאומיות . אנה חשבה רגע .
"לא נראה לי , אבא בטח בסטודיו ואמא באולפן .אני ילדת מפתח היום איזה כיף לי " היא זייפה התרגשות והניחה את ראשה על ההגה .
"את יכולה לבאה עליה עם אתה רוצה , מאמא רוז הכינה אוכל סיני " הוא חייך ודקר באצבעו את צידי גופה . היא צחקה .
"עם אתה מתעקש. אבל רק עם תפרוס את השטיח " היא חייכה התניעה את המכונית .
"האדום או הירוק " הוא שאל בציניות .
" ברור שאת האדום , ירוק זה איכסה . אדום מתאים לכוכבות , כמוני " היא נופפה בידיה בהתנשאות והוא העיף עליה משהו שלאחר מכן התגלה כחולצה שנשארה במכונית המקיץ שעבר .
אנה אהבה את ג'ק , לדיו היא יכלה להיות אמיתית . הוא היה הידיד הטוב ביותר שלה , תמיד היה שם בשבילה גם כשהיא הייתה ממש מגעילה . היא לא יכלה לחשוב על לחייה בלעדיו. הוא היה קמו ניצוץ קטן של שפיות בכל החיים המטורפים שלה .
"אתה בטוח שזה בסדר מצד מאמא רוז שאני אבוא ? “ שאלה אנה למרות שהתשובה הייתה ברורה .
"את רצינית היא מתה עליך אפילו יותר מעל מולי " הוא אמר ופניו קדרו לרגע .
מולי הייתה החברה של ג'ק למרות שבינה לבין עצמה אנה קיוותה שהם יפרדו .
"עם ככה אז נראה לי שאני עוברת רשמית למשפחת דוסון " היא חייכה בעצב ונזכרה בבית השקט ונטול החיים שלה .
"מבחינתי זה בסדר גמור " חייך ג'ק , חיוכו גרם לאנה לשכוח מביתה ולהנות מהרגע , הרגע הזה במכונית בחברתו של החבר הכי טוב שלה בעולם .
היא מקדה את עיניה בכביש והמשיכה לקשקש עם ג'ק על מה שקרה במהלך יום הלימודים עד שלבסוף הנסיעה הגיעה לקיצה ואנה עצרה את מכוניתה על שביל הגישה שהוביל לביתו של ג'ק .