אנשים מיוחדים פרק 11

"תנסי להתרכז" עצמתי את עיניי הכי חזק שיכולתי, דמיינתי כל דבר אפשרי אבל כלום לא קרה "זה לא מצליח" רטנתי, ראיתי אכזבה בעיניה של נוי, "יש בך דם של מלאך, לכל מלאך יש יכולת מיוחדת אנחנו רק צריכים להמשיך לנסות להבין מה שלך", צנחתי על הרצפה ושילבתי רגליים, השענתי יד על הרגל הימנית שלי והנחתי את ראשי עליה מביטה על כיוון העץ הגדול באמצע הגינה, "איפה את רואה תכונה כל שהיא של מלאך בי?" גיחכתי, אם רק הייתה יודעת איזה דברים עשיתי בחיי, אם הייתה רק קצת מכירה איזה אישיות מורדת ובעייתית יש לי היא לא הייתה אפילו מעלה בדעתה להגיד שיש לי קשר כל כל שהו למלאך,"את תצליחי בסוף רובי לא לדאוג", עבר כבר שבוע מאז יום ההולדת שלי, שבוע מאז שעברתי לגור באחוזה ואני עדיין לא מצליחה לשלוט בכוחות שלי, מסתבר שאדם זה שהיה צריך ללמד אותי כי הוא הכי מתאים לתפקיד אבל לא ראיתי אותו בכלל מאותו יום שבוא סיפרו לי על הנבואה, אפילו לא בבית הספר הוא החליף כיתות ככה שהוא לא ילמד אותי, אני כבר מרגישה מיואשת, ולפי המבטים של גאי ונוי כך גם הם, דבר טוב אחד הוא שאני התחלתי להרגיש קצת יותר בנוח כאן, הבחורה הצינית והחצופה שהיא אני מתחילה להראות נוכחות, "אני רעבה, מספיק אימונים להיום" קמתי והתחלתי ללכת לכיוון דלת הכניסה "רק התחלנו, רובי תחזרי הנה" המשכתי ללכת עם הגב שלי מופנה אליה "דקה יותר או דקה פחות לא ישנו כלום, אני עדיין לא אצליח" ונכנסתי לאחוזה, עברתי במסדרון שמוביל דרך הסלון ושמעתי שני קולות מתלחששים התקרבתי בשקט והצלחתי לזהות את הקול של גאי "מספיק להתנהג כמו ילדים קטנים לך לדבר איתה!", מיד הבנתי עם מי הוא מדבר "גם אם הייתי רוצה אני לא יכול, היא לא רוצה אותי לידה" הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה כששמעתי את קולו של אדם, למה אני מגיבה ככה כלפיו כל הזמן, זה משגע אותי!, התחלתי להתקדם אליהם בשקט רציתי לראות אותו, "לא קשה לך?… לא להיות מסוגל להיות לידה, אדם… ", שיט למה הבית הזה צריך להיות כזה ישן!, הריצפה מתחת לרגל שלי חרקה, פניתי הכי מהר שיכולתי לכיוון הסלון אבל אדם כבר לא היה שם, "שלום רובי", גאי עמד במבט לחוץ, הורדתי את מבטי "הוא היה כאן, אני יודעת", המשכתי ללכת לאורך המסדרון, גאי מלמל משהו לעברי אבל לא הקשבתי לו, הגעתי לחדר שלי והתיישבתי על המיטה ופשוט נאנחתי, כל המצב הזה פשוט מתסכל אותי, גם אני לא מצליחה לזמן שום יכולת שהי וגם אדם ממשיך להתחמק ממני ואני לא מצליחה לעשות כלום בנידון, אני סגורה יותר מדי ימים באחוזה, זה או שאני באחוזה מתאמנת או בלימודים, אני מרגישה חנוקה, החלטתי לצאת קצת אבל נוי וגאי לא יאפשרו לי לצאת בלי שאחד מהם יבוא איתי ואני פשוט רוצה להיות קצת לבד, אני אתחמק מהגינה האחורית מבלי שיבחינו, בלי שום התקלויות באחד מהם יצאתי מהאחוזה, הלכתי ברחוב לא בטוחה לאן, פשוט הלכתי עד שהגעתי לגן ציבורי גדול, היה שם כמות קטנה של אנשים והיה שלב כל כך בשעות הערב בשכונה זאת, הייתי רגילה לרעש המכוניות הנוסעות והאנשים ברחובות מהדירה הקטנה שלי ושל זאק במרכז העיר, עבר כבר שבוע מאז שזאק מת ואני לא יודעת מי האנשים שהרגו אותו, התיישבתי על ספסל שהיה מול המזרקה ופשוט בהיתי במים הזורמים ושקעתי וזיכרונות שלי עם זאק, לאחר כמה דקות מישהו התיישב לידי, לא הסטטי את המבט להסתכל אילו אבל ידעתי שזה גבר, "סליחה אבל אני לא ביקשתי חברה" אמרתי בלי להביט בוא, עברה בי תחושה קרה ולא נעימה, "אני לא רוצה שהמלכה שלי תשב לבד במקום כזה, מי יודע מי יכול להסתובב כאן", סובבתי את ראשי במהירות לכיוון הקול, לוציפר ישב לידי לבוש בג'ינס קרוע טי שרט לבנה וג'קט עור שחור, השמש השוקעת גרמה לשער הכסף שלו לנצנץ ועיניו כמעט זרחו בצהוב שכמעט וגבר על האפור, נשארתי רגוע באופן מפתיע ממשיכה להביט בו, "באתה לחטוף אותי או שסתם יצאת לטיול בפרק?", הוא חייך אלי, החיוך שלא היה נעים ויפה, לא ציפיתי לזה, "אין לי שום כוונה לחטוף אותך, אני רוצה שתבחרי לבוא איתי מרצונך החופשי, בינתיים אני סתם רציתי להכיר את האישה שחיכיתי לה כל חיי", חייכתי אליו, הרגשתי בנוח איתו למרות שהוא כביכול האויב, "תשאל מה שאתה רוצה לדעת ואני אבחר אם לענות לך" אמרתי לו בחיוך מתחכם, דיברנו המון וצחקנו בעיקר, תמיד הגבתי לו בהערות עוקצניות ומתחכמות כי זאת צורת הדיבור שלי, אבל לא ניראה כאילו זה הפריע לו, אפילו היה ניראה שזה שעשע אותו, "מעניין" הוא אמר והביט לתוך עיניי עם חיוך מלא סיפוק, "ניראה כאילו העיניים שלך הם הדבר היחידי שקושר אותך לדם המלאכים שלך, מעולם לא ציפיתי שיצור כמוך יכול להתקיים", ידו ליטפה את הלחי שלי והעבירה את השערות אל מאחורי האוזן השמאלית שלי, הבנתי מה הוא מנסה לעשות אבל לא זזתי, הרגשתי משיכה אליו, רצון שינשק אותי, אבל ממש רגעים ספורים לפני שזה קרה עצרתי את עצמי וזזתי לאחור משתחררת מאחיזתו, "אוקי זה מספיק הכרות בשבילך להיום" הפנתי את מבטי למזרקה, נתתי לו בדיוק מה שרצה, עכשיו הוא ראה שיש לו השפע כל שהיא עלי, "אין בעיה מלכתי שיהיה לך לילה טוב" אמר עם חיוך סוואה רצון וקם, הבטתי בוא נעלם באופק, הרגע התיידדתי עם השטן, "כל הכבוד רובי, את פשוט עושה הכל נכון" אמרתי בטון ציני, קמתי להתחיל ללכת לכיוון האחוזה אבל תקפה אותי תחושה רעה, האוויר היה שמיך וקר, משהו לא היה בסדר…