אנשי החושך… הפרק שלא הועלה והאחרון…!

הם הצליחו להציל אותה היא חיה , אבל לא על האי .
לאחר שהוסרה הקללה זואי עמדה על הצוק חייכה אליו ונעלמה , נעלמה כאילו האדמה בלעה אותה. הוא יודע שהיא חיה , הוא מרגיש זאת בליבו . אך היכן היא? , לאן הזמן לקח אותה? .

"אבא" אמר קול תינוקי , צ'אד הסתובב והבחין באדל מחזיקה בידו של אדם הקטן , אדם הספיק ללמוד מספר מילים וללכת בזמן הזה , הוא הרים את עיניו לאדל ההריונית . אדל וסת' החליטו להינשא בשקט רב ללא מוזיקה או אולם. רק לפי דתם . חסרונה של זואי בלט לכולם , אך לא הייתה להם ברירה אלה להמשיך הלאה , לחיות את החיים .
והנה היא עכשיו בהריון חודש רביעי , עם בטן קטנה . אדל נמשכה ע"י אדם הקטן לכיוון הצוקים , "אתה כמו דודה שלך ? " שאל צ'אד כאשר התיישב בגובה עיניו . אדם התקרב אל צ'אד והניח ידיו על זיפיו . צ'אד עצם את עיניו וחייך .
אדל התקרבה אל קצה הצוק והביטה לאופק הכהה והמסתורי , "אתה עדיין מקווה נכון ? " שאלה , צ'אד הרים את אחיינו והניף אותו באוויר עד שצחק ,
"היא חיה . זה הכי חשוב " אמר בקור .
אדל הסתובבה להביט בו , הוא אוהב אותה ידעה בוודאות , וזה מה שכאב לה יותר מכל , זואי לא נמצאת . הכאב והריקנות שם , בלב . מתעקשים להישאר . צ'אד הניח את אדם על כתפיו וחיכה לאדל . אדל ליטפה את בטנה והם חזרו לאיטם לבית אמבר ודניאל .
לאחר שנגמר הערב המשותף אדל וסת' המשיכו לביתם , ליבו של צ'אד משך אותו אל ביתה של זואי . הוא נכנס לחדרה וכאב הציף את ליבו ,
"אולי צדקת?" שאל בקול ,
"אולי באמת זו הייתה טעות להתאהב בך? " המשיך .
"האהבה לא תיעלם כרצונך אתה יודע " נשמע קול נשי מאחוריו ,
צ'אד הסתובב והביט ברוח אימה של זואי . "רק תגידי לי שהיא בסדר " ביקש .
"ילד יקר שלי , אל תוותר " החלה לומר .
"איך המשכת לאהוב אותו? " שאל צ'אד , הוא התכוון לאהבה שלה אל אביה של זואי , לאחר כל הסבל שעברה איתו .
"האמנתי , שהוא עמוק בתוכו אוהב אותי. זואי לא ידע מזה , אבל הוא הופיעה רבות בחלומותיי , התחרט על הכול ואהב אותי . הוא הודה בזה . יקר שלי האהבה לא תיעלם , היא תישאר ורק תתחזק עם הזמן " .
"היא בסדר?" שאל שוב , היא התקרבה אליו לאיטו וליטפה את פניו ,
"תקרא לה . היא תחזור . תקרא לה מהלב , אמבר ואדל לא מפסיקות . תקרא לה יקר , היא תחזור אני מבטיחה " אמרה ונעלמה .
צ'אד נשכב על מיטתה של זואי והרגיש שחום גופו עולה לאחר ההתנבאות . הוא חישב בראשו את זמן המעבר של החום . הוא חייב לצאת לעבוד מחר , צ'אד יצא לעבוד לאחר המקרה עם זואי , הוא עובד כרופא משפחה בעיירה . בריאות נשמע לו רעיון מצוין כדי להציל חיים . צ'אד נרדם במיטתה כאשר ב4 לפנות בוקר הפלאפון שלו צלצל , על הצג הופיע מספרו של סת' .
"הכול בסדר? " שאל ישירות , "צ'אד אדל מדממת , יש לה כאבים עזים בבטנה . מה אני עושה? " שאל סת' לחוץ . צ'אד התרומם מהמיטה ונעל נעליו . "תכין מים חמים ותתקשר לדניאל , אני כבר מגיע , אני בדרך תיהיה רגוע " ניסה צ'אד להרגיע וניתק . צ'אד נעל את ביתה של זואי ורץ אל אדל , כשהגיעה צעקותיה של אדל נשמעו בכל הבית , הוא עלה במדרגות חדרה וגילה אותה על מיטתה כאשר מצעיה הלבנים מוכתמים בכתמי דם גדולים , 'הפלה' חשב לעצמו , "סת' תתקשר למוקד החירום , תבקש אמבולנס דחוף " אמר צ'אד . "היי בלונדה תסתכלי עליי " ביקש צ'אד ומדד לה דופק .אדל פתחה את עיניה והביטה בצ'אד , "מה את מרגישה עכשיו ? " שאל מלטף את ראשה , "הם בדרך " קטע אותם סת' ונאחז בידה , "הוא לא זז צ'אד , התינוק לא מגיב " אמרה ונחנקה מבכי , עיניו של סת' התמלאו דמעות וצער . בהגיעם לבית החולים הגיעו דניאל ואמבר יחד עם אדם בזרועות אמבר הבוכה , צ'אד נכנס לחדר הטיפול נמרץ ויצא עם בשורה טרגית . "לא לא לא " לחש סת' ושפשף את פניו . דניאל לקח את אדם מזרועות אמבר והיא נדחפה לחדר המיון . צ'אד התקרב אל סת' וחיבק אותו , דמעות לא חדלו מעיניו וליבו של צ'אד נשבר לרסיסים . "זואי , איפה את אני צריכה אותך תחזרי כבר " התייפחה אדל בזרועות אמבר . "אני יודעת , גם לי היא חסרה " אמרה אמבר . "אמבר איבדתי את הילד , הילד שלי . האהבה שלי " בכתה שוב . אמבר בכתה יחד איתה וידעה שאין אפשרות לנחם אותה ברגע זה . "זואי אנחנו צריכות אותך יותר מאי פעם " ליבה של אמבר צעק זאת . לאחר שלושה ימים חזרו סת' ואדל לביתם , צ'אד ואמבר הגיעו יום לפני לפנות את כל מה שמנסה להזכיר את התינוק או את הדם . השגרה חזרה אל חייהם , בין עבודה בית לעבודה. ערב אחד כאשר בילו ערב שבת יחדיו , צ'אד הרגיש את ליבו נקמץ לאגרוף , הוא הרגיש דירה עזה בליבו . האדמה החל לזוז וכולם הביטו המומים אחד בשני , "היא כאן " אמרה אדל המומה. צ'אד הרגיש את התחככות כוחותיהם כמכת חשמל. "היא לא נזהרה , למה היא לא עצרה את הרעידה " שאל דניאל . אדל ואמבר יצאו מהבית כמטורפות ואחריהן דניאל עם אדם וסת', צ'אד התקדם לאיטו אחריהם . הן הגיעו לצוק , והיו בטוחות שמבטן מטעה אותן . היא עמדה שם שיערה ארך , גופה ארוך ודק , צבע עורה חיוור והאובססיה לצבע כחול בבגדיה עדיין קיים . "אלוהים זאת את! " לחשה אמבר המומה , זואי הביטה בהן במבט המום , היא שילבה את ידיה והבנות שעמדו מולה היו לה מוכרות . אדל הייתה הראשונה לחבק אותה מייד לאחר מכן הצטרפה אמבר . "את לא מזהה אותנו? " שאלה אמבר המומה , זואי התרחק מהן עדיין בהלם . "לא בדיוק , ראיתי אתכן בחלומות שלי , דיברתן אליי . קראתן לי לבוא אליכן ," אמרה . "את יודעת איך קוראים לך? " שאלה אדל. "לא . אני לא יודעת על עצמי כלום , התעוררתי יום אחד בצפון אירלנד , הדבר היחיד שנשאר לי בראש , זה לחשים ושיקויים . כשהתחלתי להבין שאני מכשפה , ניצלתי את הכוחות למצוא עבודה . אבל במשך שנתיים אני חולמת עליכן . " אמרה . עיניה משכו אותה לאדן שהביט מאחורי הבנות , הוא היה גבוה מהגברים סביבו שיערו בלונדיני אסוף וזיפים בלונדיים , עיניו הביטו בה במבט נוקב שהעביר בה צמרמורת . אמבר ההמומה משכה את צ'אד לפניה . "זואי אותו את זוכרת? " שאלה רועדת . "היי צוענייה " אמר בקול רגוע , ליבו חדל מלפעול ברגע שראה אותה הוא רצה לחבק אותה , אך המבט בעיניה פגע בו . ברגע שאמר 'צוענייה ' ליבה של זואי חבט בה , היא הניחה את ידה על לוח ליבה . נשמותיה החלו לעלות ולרדת כאשר הוא הספיק להיאחז בה לפניה נפילתה . "ניקח אותך לבית " החליט . הוא הרים אותה אל ביתה , "תניח אותי אני לא מכירה אותך , ואני לא נכה " הצהירה , היא משכה את רגליה לקרקע והתרחקה ממנו . "אני צריכה רגע לבד אתכן " ביקשה זואי . "מה קורה?" שאל אמבר מלטפת את כתפה של זואי , זואי הרחיקה את כתפה והניחה יד על פניה . "אני … קשה לקבל את כל זה , אני חייבת דירה משלי כאן . יש פה מלון או משהו? " שאלה . "זואי , הבית שלנו ריק . אני גרה עם סת' בעלי , ואמבר עם שלה בדירות נפרדות . הבית נשאר שלך " הסבירה אדל . "תלוו אותי . בבקשה בלעדיהם אני רוצה להכיר אתכן קודם " אמרה והחלה להתרחק מהם . "אני יגיע יותר מאוחר , רק אלווה אותה " אמרה אמבר לדניאל . "האופי לא השתנה הרבה " החליט צ'אד בקור ,הוא נתן בה מבט קר וחזר לביתו . כעסו תסס והא החל להתאגרף בשק התלוי בחדר כושר המאולתר בביתו , לאחר שהזיע והרגיש חסר כוחות , התקלח ושכב לישון , מקלל את זואי על הרגע שהכיר אותה . הוא התעורר בבוקר חסר מצב רוח ועצבני . התלבש ויצא למרפאה של העיירה . בסיום המשמרת לקראת הצהריים , הוא הלך לכיוון ביתו כאשר ליד דלת הבית חיכתה לו אדל . "הכול בסדר? " שאל , "כן פשוט… " החלה אדל לגמגם . "אל תוותר עליה . צ'אד זה עניין של זמן , הגורל לא כזה אכזר " אמר לבסוף . צ'אד נדד עם עיניו לנופים עוצרי הנשימה שהתרגל לראות בעיירה . "את רוצה לשתות משהו? " שאל . אדל הבינה שהוא לא ידבר על רגשות . "לא תודה , אני זזה לחנות אמבר שם עם זואי , אני אלך להחליף אותה " אמרה . כאשר סגרה אחריה את שער הגינה צ'אד הסתובב להביט בה . "מה היא זוכרת? " שאל , "הכוח שלה נשאר , היא זוכרת לחשים , קסמים כל מה שקשור לכישוף . היא ידעה שלאדם קוראים אדם , והיא זיהתה את אמא שלי . חוץ מזה כלום " אמרה . באותו ערב צ'אד יצא לריצה , כאשר עבר ליד הצוקים הוא הבחין בה עומדת שם , מניחה יד על העץ ויד שנייה על ליבה . זואי הרגישה שמביטים בה , היא הסתובבה אחורה וראתה אותו עומד שם . משהו בליבה צרב , "אתה יודע מה קרה , היית שם נכון? " שאלה , צ'אד התקרב לצוק והתקשה לשמור ידיו בכיסיו . "עדיין מוקדם לך לדעת . יותר מידי מידע כזה יגרום לך להשתגע " אמר . זואי הביטה בו והוא היה יפה תואר , עיניו ירוקות ושיערו אסוף , חולצתו הייתה מכוסה זיעה ובכל זאת היא נמשכה אליו . "זואי את חייבת להגיד לי משהו . אני חייב לדעת משהו " אמר , היא הביטה בו בשאלה , יש לך קעקוע של 3 כוכבים על הירך , על הגדול מביניהם יש מסביבו צלקת? " שאל . היא הביטה בו המומה ומובכת . "אני לא עונה לך על זה " אמרה והחלה ללכת משם , הוא תפס את ידה ומשך אותה חזרה בכוח כנגדו , "צוענייה . את חייבת לענות לי על זה " אמר ספק החליט . ברק פגע ברצפה ליד רגליו והוא לא נרתע , כעסה בצבץ . "לא השתנית , עדיין עם הברקים שלך " אמר והתרחק ממנה . באותו לילה זואי לא הצליחה להירדם , היא הביטה בכוכב ושסביבו נעלמה הצלקת . "צלקת … זה מוות.." נזכרה זואי , מחשבותיה החלו להיכנס להיסטריה , היא ידעה היכן תמצא את התשובות . היא יצאה מביתה והלכה לביתו של צ'אד במהירות . הבית היה חשוך , היא הוציאה זיכה מראשה ושיחקה עם המנעול כאשר שמעה נקישה נכנסה זואי בשקט ועלתה לחדרו, הכל היה חשוך , ודלת חדרו הייתה פתוחה , כשנכנסה לחושך לקח לה מספר שניות לראות בחושך . "מה את עושה פה? " שאל מאחוריה במפתיע , זואי קפצה והשמיע קול בהלה . "הבהלת אותי " החלה לומר . "שאלתי מה את עושה פה? " אמר שוב . "אני צריכה את העזרה שלך " הודתה . צ'אד הביט בה בפליאה , "את את שלי ? " אמר בגיחוך . הוא הביט בה לאט ובטוח, עיניו עברו על פניה וזכרו כל סנטימטר . "תעזור לי להיזכר " ביקשה , צ'אד נעל את נעליו והם יצאו אל האוויר קריר . בזמן שהוא הסביר לה מה קורה , רגליהם הובילו אותם אל הצוק שבו צ'אד ראה את זואי בפעם הראשונה . זואי הביטה אל הנוף והניחה את ידה על לוח ליבה , היא עצמה את עיניה וליבה פרפר . "אתה השמש " מילמלה , "מה אמרת? " שאל צ'אד והתקרב אליה , זואי פקחה את עיניה והביטה היישר בעיניו , "בלונדיני שלי " לחשה כנגדו , צ'אד נאחז בפניה והמשיך להביט בה , "את זוכרת אותי?" שאל נרגש , זואי הביטה בו ובראשה רץ תסריט חייה , "צוענייה שלי , את זוכרת? " שאל שוב נרגש . זואי הניחה את ידה על לוח ליבו והנהנה . "חזרתי , אהובי חזרתי אלייך " אמרה זואי ברעד , לפני שהספיקה להמשיך צ'אד מחץ את פיה בנשיקה סוחפת וזואי , הרגישה כאילו מעולם לא עזבה . היא סגרה את ידיה סביב צווארו וחייכה כנגד פניו , "הצלת אותי . הצלחנו " אמרה צוחקת . צ'אד חייך את מלוא חיוכו וצחוק עמוק יצא מפיו . "אני אוהב אותך " לחש כנגד פיה . "גם אני אוהבת אותך " לחשה .