אנשי החושך…17

צ'אד המשיך לשתוק גם כאשר הם עמדו להיפרד בדרכים .
"אני בכיוון של מאט " אמרה זואי .
צ'אד הביט בשניהם מתרחקים והרגיש צביטה בלב . הוא פנה לביתו כועס ונסער .
זואי עמדה בכניסה לביתו של מאט והביטה בו .
"איך אני יכולה להודות לך ? " שאלה ,
מאט חשב על דרכים שלא העז לעלות בקול .
"אחרי שנצליח . אני אקח אותך לדייט אמיתי " החליט . זואי העלתה חיוך קטן אך הרצינה .
"מאט , הלב שלי תפוס . אני כבר כמעט 4 חודשים מנסה להכחיש את זה ביני לבין עצמי , אבל אני מאוהבת במישהו . וכנראה שעכשיו שנייה לפני שאני… " זואי לא סיימה את המשפט ומאט נישק אותה היא עצמה את עיניה אך לא הרגישה כלפיו כלום .
"את שייכת לשמש " אמר מאט , "לפני שתכחישי את זה . אני הירח זואי ,אני יודע להגיד מי שייך למי " סיים . "אתה מדהים מאט " אמרה זואי .
היא עמדה בכניסה לביתה והביטה בחלון חדרה . לא, הוא לא היה שם .
צ'אד יצא מהמקלחת כאשר נתקל בה יושבת על מיטתו ,היא הייתה איתו . שוב הצביטה בלב .
"אתה מפחיד אותי " אמרה זואי והביטה בעיניו .
"כן? " שאל צ'אד והרים ערימת בגדים מהרצפה .
"צ'אד איפה היית שחזרת כזה " אמרה זואי ,
"אני לא יודע למה את מתכוונת " .
פחד וקור מילאו לפתע את זואי . זה לא הוא . תעשי משהו ! אמר הקול בליבה . היא התקרבה אליו ונאחזה בידו עד שהביט בה . "בלונדיני תחזור לעצמך " ציוותה.
'לא המגע שלה ' אמר קול בראשו של צ'אד . 'תתרחק !' המשיך . הוא שיחרר את ידו מידה והתרחק ממנה . עיניה התמלאו דמעות והוא הבחין בכך .
רק לא בכי! חשב צ'אד .
"אני צריכה אותך … " לחשה ולחצה על ידית הדלת , היא פתחה את דלת חדרו ואז טרקה אותה בחזרה . היא התקרבה אליו באגרסיביות ונעמדה על קצות אצבעותיה מולו .
שוב עניים קרות .
"בלונדיני " לחשה מולו , הוא נאחז בשערה ועיניו שידרו כוח מול עיניה .
"צוענייה שלי " אמר, וטבע בעיניה .
"אל תעשה את זה יותר ! . אתה שומע ? אל תעשה את זה יותר ! " אמרה זואי והרעידה את ראשו בידיה .
"אלוהים! . צוענייה את לא יודעת… " החל לומר צ'אד לפני שקטעה אותו .
"שששש…. " אמרה זואי .
"זואי קומי! " אמרה קול מרגיע , רגע היא מכירה את הקול הזה . היא פקחה את עיניה ומולה עמדה אימה, "אמא " אמרה זואי מתקרבת אליה .
"אם תתקרבי יותר מידי אני ייעלם . תקשיבי לי בת שלי , אין לי הרבה זמן , אתם לוקחים סיכון שזה לא יעבוד . " אמרה אימה בלחץ .
"אמא יש עוד דרך ? " שאלה נואשת , אימה החלה לבכות וזואי הבינה שלא .
"אל תתייאשו מחר " אמרה ונעלמה .
צ'אד התעורר ב4 לפנות בוקר מגלי החום של זואי , הוא נגע בה והיא רתחה מחום , שוב .
"צוענייה , צאי מההתנבאות שלך ! . את רותחת . " אמר , הוא קם ופתח את חלון החדר , גלי קור עזים נכנסו לחדר וקיררו את גופה של זואי .
היא פקחה את עיניה והשלימה עם הגורל שלה , "בלונדיני " קראה והביטה בתקרה . צ'אד רכן מעליה והביט בה בעיניו המהפנטות.
"הקללה מתחילה להשפיע . זה לא רק ההתנבאות ".
'לא לא לא . עוד לא אלוהים אל תיקח לי אותה עכשיו ! ' קול מראשו צרח .
"צוענייה , זה רק התנבאות יש עוד יומיים " ניסה להרגיעה צ'אד . לאחר שנירדמה הביט בה צ'אד , הוא אוהב אותה… הבין , איך הוא הסתבך איתה , הוא הבטיח לעצמו לא להיכבל . אך הוא יותר קשור אליה משחשב , הוא רוצה משפחה איתה , ילדים. ושתמיד תתחמק ממנו ותשנא אותו. צ'אד השתיק את מחשבותיו וחיבק אותה .

ליל הירח מלא….
זואי הגיעה עצבנית אל הצוק , היא התהלכה מצד לצד עד שצ'אד ומאט הגיעו לעמוד איתה יחדיו . כשעמדה ביניהם הבינה זואי …. היא תצליח ! , היא בטוחה שהיא תצליח ! . ואז… היא תגיד לצ'אד עד כמה הוא נכנס לה ללב , עד כמה היא התאהבה בו…
אבל בנתיים הם יחפשו את הדרך להשאיר אותה בחיים…