אנשי החושך…6

צ'אד הביט בכל הנעשה , וקלט שהיא העבירה את הנחש המקולל אליה .
אחרי שיצאה זואי במהירות לכיוון ביתה חיכה מס' שניות ויצא גם הוא אחריה .
היא נכנסה למחסן השיקויים שלהן וחיפשה את הסכין המטהרת . 'עשית את זה פעם , קדימה זה יעבור מהר' אמרה לעצמה לחוצה . זואי הביטה בורידיה הכחולים , בדיוק באמצע היד חישבה זואי , היא חתכה חתך עמוק על היד , דם החל לרדת מידה אך הנחש לא יצא , זואי לא הייתה בטוחה כמה זמן השפעה זה היה ואז הרגישה את הנחש יוצא . היא משכה אותו בכוח מידה וזרקה אותו לתוך סיר עמוק . היא צרחה כמו מטורפת , חשבה לעצמה .
"אני מקללת אותך . אני מקללת את האדונים שלך ! " צעקה זואי ושרפה את הנחש .
מיד לאחר מכן חיפשה זואי משחה ותחבושת אך לפני שהספיקה להגיע לכיסא היא קרסה על הרצפה , מתנשמת בכבדות . היא הרימה את עיניה והופתעה לראות את צ'אד מחפש פריט במדפיה. "גם לכאן אתה מגיע ? " שאלה ונאנקה מכאב .
"איפה לעזאזל התחבושות האלה? " שאל כועס .
זואי צחקה בקול והביטה בידה הכואבת והמדממת . לאחר שמצא את התחבושות ניגש צ'אד אליה , הוא התיישב מולה וחבש את ידה . "למה הם כל כך רוצים לפגוע בך? " שאל .
זואי הביטה בפניו ולראשונה ראתה אותו באור , 'יפה תואר ' חשבה לעצמה .
"נקמה" אמר זואי ועצמה את עיניה .
היא נרדמה וצ'אד נשאר להביט בה . כל כך שונה מאחיות שלה אבל יפה בעצמה , חשב צ'אד . שיערה הגיעה עד אמצע גבה ועורה היה גוון כהה יותר משל אחיותיה . אבל העניים! הם משכו אותו אליה . עניים גדולות ובוחנות , עניים קוראות . הוא הרים אותה אל תוך ביתה ואל מיטתה , כאשר הניח אותה צ'אד קיבל דחף להישאר ולהביט בה רגועה כל כך את חוששת על משפחתה .
"למה אתה עושה את כל זה? " שאלה זואי בעניים עצומות .
צ'אד הופתע מהיותה ערה ושתק .
"כמו שאמרת אני הברווזון המכוער , אני הלא נחמדה מביננו , וכן כולם יותר אוהבים את התאומות מאשר אותי אתה יודע למה ? , כי אני רעה , אני שונאת חברה! . כיף לי לבד אז פשוט תעזוב אותי " . צ'אד רצה לטלטל אותה כל כך חזק שתבין עד כמה היא הגזימה בדיבורה , הוא קם ממקומו כיסה אותה בסמיכה ויצא מהחדר .
"היא בסדר . הלחץ גרם לה לחולשה " אמר צ'אד לאחיותיה . הוא עזב את ביתן במגוון שאלות בראשו , עליה , על הקללה , ועל הוריה .
עברו שבועיים מאז המקרה והשגרה חזרה לעצמה . לשמחתה של זואי היא לא ראתה את צ'אד מאז . גם בלילות שהיא נהגה לרוץ גם אז הוא הפסיק להפתיע אותה . זואי כבר התרגלה לחיים בודדים , ללא גברים וללא חברה , היא אהבה את זה .
'זה העתיד שלך!' זכרה את אימה אומרת זאת .
"היי " צעקה זואי כשנכנסה לביתה , היא עברה דרך הסלון וראתה את אמבר ודניאל יושבים על הספה ומחכים לה . "הכול בסדר ? " שאלה זואי בחשד .
"אנחנו צריכים לספר לך משהו " אמרה אמבר והביטה בדניאל .
"אוקי תדברו עכשיו לפני שאני יילחץ " אמרה זואי .
"את תהיה דודה " אמר דניאל במפתיע , זואי פערה פה והביטה באמבר בתדהמה , " אני בהריון זואי " אמרה אמבר וחייכה בהתרגשות .
בשניות הראשונות זואי לא הצליחה להגיב ומייד לאחר מכן היא התנפלה על אמבר בחיבוקים ונשיקות .
"אלוהים ! , אתם לא נשואים זה אסור " צחקה זואי בהתרגשות .
"ובגלל זה חיכינו לך " אמר דניאל בהיסוס והמשיך . "אני רוצה להתחתן איתה זואי , עוד השבוע . את….. " אמר .
"ברור שאני שמחה ושלמה עם זה , אלוהים חשבתי שאתה גרוע בשבילה אבל אין כמוך דניאל אתה תטפל באחותי הכי טוב שאפשר אני יודעת את זה ." אמרה זואי מרוגשת ….
ואכן באותו סוף שבוע אמבר ודניאל התחתנו בחתונה קטנה ושקטה.
'הבן דוד הבכור לא היה ' אמרה זואי לאדל .
"סת' אמר שהוא נסע לפני שבוע מחוץ לעיירה ".
'מה יותר חשוב מחתונה שלך אח ? ' חשבה לעצמה זואי .
אמבר ודניאל עברו לגור ברחוב שונה לגמרי ממה שגרו עד היום .
זואי לא אהבה את הרחוב לטעמה הוא היה הומה אנשים ותזוזה. ערב אחד של ירח מלא נהנתה זואי לצאת לריצה מסביב לנהר , היא לא מיהרה הביתה , אדל ישנה אם סת' שיערה זואי כך שאין לה סיבה למהר .
'בוא סקיי ' צעקה לכלב והם החלו להתגרות אחד בשני תוך כדי ריצה . כאשר הגיעה לצוק סקיי החל לרוץ לכיוון אחר , 'סקיי בוא הנה ' ציוותה , משסירב לחזור זואי החלה לרוץ אחרי וכשראתה על מי הוא התנפל ליבה פרפר . "היי צוענייה " אמר צ'אד מביט היישר לעיניה .
זואי המשיכה להביט בו ללא תזוזה ובלי מענה .
"אין איזה חיבוק או נשיקת שלום ? " שאל מתגרה ,
"מממ אל תחמיא לעצמך כל כך " אמרה והמשיכה להביט בו .
"אז זה אומר כן " חייך והתקרב אליה .
"ואז אתה תגרום לי לפגוע בך ".
"למה ?" שאלה אותו בצורה תקיפה, צ'אד התקרב אליה וזואי התרחקה אחורה .
"אני גם מנסה לברר , אולי תעזרי " אמר בשעשוע .
"כבר אמרתי לך , באותו לילה את המצב . פשוט תפסיק עם זה " אמרה נרגזת .
"אל תנסי את כל ההצגה הזאת איתי . זה לא עובד עליי " אמר.
זואי ראתה בעיניו כעס שהולך ומתגבר , נרגזת מכך החליטה להמשיך . "מה אתה רוצה ממני ? , חסר בעיירה בנות? , אני לא רוצה קשר איתך . יש יותר יפות ומוצלחות ממני אז תרד ממני כבר לעזאזל איתך!! " רתחה זואי .
מאחורי חזות הקשוחה והמגנה , עמדה צעירה חסרת ביטחון . חשב צ'אד לעצמו . במפתיע הוא תפס את זרועותיה והצמיד אותה אליו , ראשו כופף לראשה והוא הבחין ברתיעה שלה ,
"אנחנו לא מתאימים " לחשה זואי מהופנטת מעיניו ,
"מממ…. " לחש צ'אד ונישק אותה . ידיה אחזו בעץ מאחוריה כאשר הוא דחף אותה, ידו האחת אחזה בפניה והשנייה חיבקה אותה .
זואי הרגישה אותו עד לכפות רגליה , היא הרגישה מרחפת בידיו . הוא הפסיק רק כאשר הרגיש הוא מאבד שליטה , כאשר התנתקו זואי הרגישה כאילו נשאבו ממנה כל כוחותיה.
"ואחרי זה את יכולה להגיד שאנחנו לא מתאימים ?" התנשם צ'אד .
אחר מס' דק' שהיו בשקט זואי ניסתה להיות נחמדה , "אתה איש של חושך " .
"גם את " החזיר לה .
"יש לי מחויבויות בלונדיני , יש לי עבר , ויש איתי מטען . אני לא בטוחה שאתה רוצה להיכנס לזה " אמרה זואי בכנות והתרחקה ממנו.
צ'אד לא הגיב הוא נתן לה להתרחק ממנו . אחרי ששתק מס' דקות זואי החלה לחזור לביתה . "את עדיין חייבת להגיד לי איפה הקעקוע שלך " אמר מאחוריה .
זואי צחקה והחלה לרוץ בחזרה לביתה .
לאחר מס' ימים ששוב זואי וצ'אד התעלמו אחד מהשני החליטו דניאל ואמבר לאחד את המשפחות לארוחת ערב חגיגית . "אני עושה את זה רק בשביל אמבר " אמרה זואי מתלוננת .
אדל חייכה ועמדה גב אליה וחיכתה שתיקלע לה צמה לראשה .
זואי לבשה מכנס שחור וחולצה כחולה היא ויתרה על מגף והלכה על נעלי בובה שחורות ושטוחות שיערה היה אסוף בעזרת סיכה קטנטנה שנתן לה מראה מרושל לעומתה אדל לבשה שמלת ערב בצבע אפרסק שהתאימה לעורה הבהיר ולשיערה הבלונדיני ונעלי עקב .
"היי " חייכה אמבר ההריונית אל זואי ואדל , "חכינו לכן בואו " אמר דניאל .
סת' הופיע מאחורי דניאל ואדל התהלכה לכיוונו .
זואי הלכה אחרי אמבר ישירות למטבח בשביל לא לפגוש את צ'אד , כשהביטה זואי מהחלון הבחינה במשהו מוזר זז בחוץ , לאחר מספר שניות הרגשתה הייתה שמישהו מוכר הגיע .
"הכול בסדר? " שאלה אדל מביטה בזואי , זואי יצאה ממחשבותיה וחייכה רגועה .
הם התיישבו לאכול ורק אז פגשה זואי במבטו של צ'אד , הוא הביט בה במבט משועשע וסרק אותה לאורך ולרוחב . "נראה שאין לך נימוס " אמרה בקרירות אליו , צ'אד הביט בה וחייך חיוך מזלזל "למדתי את זה מהטובה ביותר " ענה לה בשקט .
דמה של זואי החל לרתוח מתחת לעורה וצ'אד הבחין בכך , היא התעלמה ממנו בכל הזדמנות שניתנה לה וצ'אד הבין עד כמה כועסת , הוא נהנה מזה החליט בינו לבין עצמו .
"זואי…" נשמעה קריאה מחוץ לבית, האחיות הביטו אחת אל השנייה מופתעות , "את מחכה למישהו ? " שאלה אמבר מופתעת .
"זואי " הפעם הצעקה הייתה יותר חזקה , האינסטינקט של אדל החל לצפצף והיא נאחזה בראשה בעזרת ידיה , "אל תגידי לי שהוא חזר… " אמרה רועדת .