אנשי החושך…9

לאחרשלושה ימים החלימה זואי והתעוררה מלאת אנרגיה לעבוד .
היא רקחה משחות וקרמים , "מי מלאת מרץ? " אמרה אמבר ונכנסה דרך הדלת האחורית .
"אויי אחותי היקרה! , תיראי את הבטן שלך אויי זה מדהים " אמרה זואי וליטפה את בטנה של אמבר .
"הוא בועט אחות " אמרה אמבר נרגשת , היא הניחה את ידה של זואי על אזור התזוזה וחייכה בעקבות תגובתה של זואי . דמעות התרגשות הציפו את עיניה של זואי והיא ניסתה להחזיר אותן פנימה אך ללא הצלחה .
"אמבר תיכנסי תיראי איפה אדל " ביקשה זואי לפתע , אמבר הביטה בזואי בשאלה ונכנסה . זואי בדקה שאכן אמבר נכנסה .
היא יצאה החוצה ואיששה את רגשתה , "חשבתי שאמרתי לך לא להגיע לכאן " אמרה מביטה באלכס בכעס .
"אנחנו צריכים לדבר " אמר ,
"אין לנו על מה לדבר אלכס . אתה הרסת הכול. אני אהבתי אותך " אמרה ,
"את יודעת טוב מאוד שהקללה הזאת הייתה בייננו זה לא הייתי אני " .
" ומה גורם לך לחשוב שעכשיו זה יהיה אחרת ? " שאלה .
אלכס התקרב אליה לאט והביט בעיניה , זואי הביטה בעיניו והרגישה לפתע משיכה עזה כלפיו .
"אלכס זה לא אתה.. " החלה זואי לומר בפחד , לפני שהספיקה להגיב הוא הצמיד אותה אל הקיר והחל להריח אותה , "הריח הזה שלך . אף פעם לא שכחתי אותו " אמר .
זואי הבחינה שצבע עיניו השתנה , היא בעטה לו במקום הרגיש והוא התקפל ונפל .
"אלכס מה קורה לך? , מי נמצא בתוכך? " .
"זואי לכי מכאן לפני שאני יפגע בך " אמר אלכס בתחינה .
זואי קמה על רגליה והתרחקה אחורה , "מה קורה כאן? " שאל דניאל . זואי המבולבלת הביטה סביבה וגילתה את אמבר ואדל מסביבה . דניאל , סת' וצ'אד נעמדו לפני הבנות והביטו באלכס ,
"חכו אל תגעו בו " ביקשה זואי היא הבחינה במבטו של צ'אד על פניה אך ניסתה להתעלם , היא התכופפה והביטה בפניו , "אלכס מה המקום האהוב עליי? " שאלה אותו , הוא הביט בה לרגע ובמפתיע שלח את ידיו וחנק אותה .
בתוך שניות התנפלו עליו סת' וצ'אד , דניאל משך את זואי מהמקום אך זואי המשיכה להביט בו ,
"צ'אד אל תפגעו בו " צעקה לכיוונם . "סת' זה לא הוא באמת אל תכאיבו יש דרך אחרת " המשיכה לומר . צ'אד התעלם מההפצרות שלה ומשך אותו על רגליו .
"חכה שנייה יש משהו במה שהיא אומרת " אמר סת' .
צ'אד שחרר את ידיו מגרונו של אלכס והביט בו בכעס .
"מה הדרך האחרת ? " שאל דניאל , אני רוצה להוציא ממנו את מה שלכוד .
"זואי הוא תמיד היה כזה תנסי להיזכר " אמרה אדל בכעס .
"תקשיבו לי לרגע אני רק רוצה לנסות משהו " אמרה זואי ,שתיקתם אישרה לזואי להמשיך . צ'אד וסת' אחזו בו כאשר זואי התקרבה אליו , היא לחשה לו באוזן לחש בגאלית ובשנייה צבע עיניו השתנה .
"יפה יפה קוסמת עלית עליי מהר . " אמר אלכס .
זואי הבינה שזה ה'אלכס ' שהכירה .
"באתי להזכיר לך את מה שנראה לי ששכחת . " אמר והביט בעיניו של צ'אד .
"דבר כבר חתיכת… " אמר צ'אד ונתן לו אגרוף בבטן .
"את מקוללת , תמיד היית ותמיד תהיה . כמו שאלכס ברח ממך , גם אחיות שלך יברחו ממך את תישארי לבד . הנקמה סוף סוף תתגשם " אמר .
זואי עמדה בהלם למול הרוע , דמעות שלא יכולה לעצור מילאו את עיניה , היא לא הבחינה שלחיה רטובות מבכי שקט . צ'אד הבחין בדמעות שלה וכעס מילא אותו , "טוב הספיק לי " אמר כועס הוא וסת' גררו את אלכס אל הצוק הקרוב ודחפו אותו .
הם עמדו והבחינו שהגופה התאדתה לפני שהגיע למים .
"שד" לחש סת' וחזר להביט בזואי .
אדל ואמבר חיבקו את זואי והרגישו את הבכי השקט שלה , "מי ביקש מכן לצאת החוצה? , מי ביקש מכן לקרוא להם? "שאלה זואי חסרת כוחות . "איך לעזאזל חשבת להסתיר מאיתנו דבר כזה? " אמרה אמבר ודמעות עלו בעיניה .
" מה חשבת לעצמך זואי? 20 שנה אנחנו ביחד ולא טרחת להזכיר את זה אף פעם? " הוסיפה אדל .
"אין לי כוח לזה עכשיו " אמרה זואי וניסתה להתרחק , "זואי את חייבת לנו הסבר" דרשו הבנות יחדיו .
"אני לא! . פשוט תעזבו אותי !. אני צריכה להיות לבד " אמרה.
"אני מודה לכולכם על העזרה אני מעריכה את זה מאוד . אבל אני חייבת את הזמן הזה " סיימה זואי והפנתה את מבטה גם לגברים . "סקיי !" צעקה זואי , היא חיכתה שהכלב יצא ושניהם החלו לרוץ הרחק מעיני כולם . זואי וסקיי התיישבו על חוף הים בקצה השני של העיירה , "אתה כן תישאר איתי? " שאלה את הכלב , היא ליטפה את פרוותו והתפרקה עליו בבכי שהחזיקה בתוכה במשך כמה חודשים .
כאשר איבדו את הסבלנות לחכות אמבר ודניאל הלכנו לביתם , ואדל הבינה שזואי לא רוצה חברה , היא הלכה לביתו של סת' . זואי חזרה הביתה ונתנה לכלב לישון , היא עלתה לחדרה והרגישה אותו יושב בחושך , היא סגרה את הדלת והשעינה את ראשה על הדלת . "כשאמרתי שאני לא רוצה חברה התכוונתי שאני לא רוצה " אמרה רגועה .
צ'אד לא הלך אחריה והבין שהיא חייבת להירגע בינה לבין עצמה .
"אבל אני זה לא חברה " אמר והתיישב על הכסא .
זואי התהלכה בחופשיות בחושך , היא התיישבה על מיטתה והורידה נעליים , באפיסת כוחות אפילו לא הצליחה להוריד את הסוודר שלה . היא נשכבה על מיטתה והביטה בתקרה .
"אתה יודע מה הכי גרוע כאן… שאדל ואמבר לא יניחו . "
אמרה ודמעות שוב הציפו את עיניה . צ'אד הבחין בעיניה הנוצצות בחושך והבין שהיא עדיין שבורה , "למה את מצפה אלה אחיות שלך . את המשפחה שלהן " אמר .
"בלונדיני אתה שמעת מה הוא אמר . למה אתה ממשיך ? " שאלה אחרי זמן מה…. הוא לא ענה , הוא ידע שהיא לא מסוגלת לשמוע תשובה עכשיו . היא הסתובבה גב אליו וניסתה להירדם , צ'אד הרגיש צורך עז לתת לה לישון הלילה בטוחה . זואי הרגישה את המיטה שוקעת מאחורה ושניה אח"כ זרועות ארוכות מחבקות אותה . לא היה לה כוחות להגיב אליו , בפעם הראשונה היא רק נתנה לו לחבק ולנחם . היא התעוררה בבוקר למחרת למיטה ריקה , "זואי התעוררת? " לחשה אדל בכניסה לחדר . זואי עצמה את עיניה והעמידה פני ישנה . "עד מתי תתחמקי? " לחשה אדל ויצאה מהחדר .
זואי פקחה את עיניה והביטה לתקרה , היא הרגישה שאין לה כוחות והיא לא מעוניינת להסביר להן . בהחלטה רגעית החליטה זואי לארוז תיק ולצאת לחופשה קצרה .
"היי אחיות , אתן בטח תכעסו עליי שהלכתי בלי להודיע… מבטיחה לחזור בקרוב , אני חייבת את הזמן הזה לעצמי. אוהבת אתכן –זואי- .

היא השאירה את המכתב על השולחן שלה ויצאה ממרפסת חדרה.