אנשי החושך…

השנה 1973 , הם עברו בכל בית ובית וחיפשו אחר המכשפות . הם קיבלו ציווי להרוג אותן ואת ילדיהן . הצעקות העירו את קטלינה , "הם כאן " לחשה לעצמה . במהירות היא הוציאה את ילדתה מהמיטה ורצה אל הדלת האחורית . "ילדה שלי , את נוסעת לאנגליה עכשיו … את תקבלי חיים הרבה יותר בטוחים ממה שאוכל להעניק לך אי פעם " . קטלינה לחשה והתינוקת נעלמה ….

השנה 2012 , זואי עמדה על קצה הצוק והביטה בספינה ההולכת וקרבה אל החוף .
"מכשפים… " לחשה זואי.
"אלוהים , זואי הבהלת אותי ! . את חייבת להפסיק להופיע ככה " אמרה אמבר מבוהלת , אמבר ישבה בגינתן על האדמה וקטפה צבעוניים .
"מכשפים מגיעים לכאן " אמרה זואי רצינית . אדל הופיעה מחוץ לדלת הבית והביטה ברצינות ,
"משפחת אנטוני מכרו את ביתם . הבנתי שהיום אמורים להיכנס דיירים חדשים " .
אמבר התרוממה מהרצפה והביטה לשמיים ,"אם לא ניכנס הביתה החיכוך יגרום לתזוזה של האדמה " אמרה זואי , אחיותיה הקשיבו לה ונכנסו לביתן .

"אנחנו לא היחידים כאן " אמר צ'אד , סת' הביט בצ'אד ואז הביט לאן הופנו עיניו של צ'אד . "הבחורה על הגבעה . זה נראה כמו באיזה סרט מתח " גיחך דניאל . סת' הביט בבן דודו וחייך "חתלתולי , זה לא ניו יורק כאן " . צ'אד המשיך להביט בבחורה שעמדה על הצוק עד שנעלמה .
הלילה היה גשום , אחרי השעה 12 זואי קמה ממיטתה ולבשה בגדי התעמלות , בדרכה החוצה היא הביטה באחיותיה הישנות , אמבר ואדל תאומות אך כל כך שונות . בדרכה החוצה לחשה זואי קסם חזק שישמור על אחיותיה ישנות . היא החלה לרוץ את עליית הרחוב , ביתן היה הבית האחרון ברחוב זה , בדרכה הביטה זואי בבית משפחת אנטוני , אורות הבית היו כבויים אך היא הבחינה באדם העומד בחלון אחד החדרים בקומה השנייה . מתעלמת ממנו המשיכה זואי בריצה שלה.
היא הגיעה לכאן עם אחיותיה כשהן היו בנות 16 והיא עצמה רק חגגה 19 , אביהן החליט פשוט לקום ולעזוב ומיד אח"כ אימן נפטרה , אז הן גרו בלונדון .
בעקבות מותה הפתאומי של אימן זואי החליטה לעקור מלונדון יחד אם אחיותיה אל קוטסוולד , הן התאהבו בעיירה הזו , הצוקים היו מרהיבים , הנהר הארוך שעובר בין הרחובות הבודדים , האנשים המאופקים, ואף הבתים . מכיוון שאמבר ואשלי היו קטינות זואי הייתה חייבת להוכיח שהיא מסוגלת לשמור על אחיותיה , היא פתחה חנות מרקחת , שאת כל הקרמים והתרופות הן הכינו בעצמן בעזרת לחשים .
בהגיען לגיל 18 של התאומות אמבר החליטה להתעסק יותר בשיקויים , ואילו אדל התעסקה במכירות ובהנהלת החשבונות . זואי מבקרת מידי יום בחנות , אך היא עסוקה יותר בלהגן על אחיותיה מפני אלה שרוצים ברעתן .
" סת' רשימת הקניות לא תיעלם אם לא תלך לקנות " אמר צ'אד כועס . דניאל בן ה 23 היה שוטר במקצועו וכך גם סת' בן ה21 . כאשר צ'אד קיבל את ההחלטה לעזוב את ניו יורק בן דודו דניאל החליט גם הוא לעזוב יחד איתו , סת' (שגם הוא בן דודם ) סירב לעזוב את ניו יורק, אך כאשר הרגיש בודד יותר מתמיד החליט לעזוב איתם .
"טוב נראה לי שהתחלנו ברגל שמאל " אמר דניאל ויצא יחד עם סת' מביתם החדש . אמבר ואדל עזבו את זואי ישנה והחליטו לצאת לעשות קניות ביום שבת . החנות שלהן סגורה בשבת אך הסופר מרקט אכן היה פתוח לכן החליטו למלא את ביתן. אמבר גלגלה את העגלה יחד איתה לכיוון הבשר , כאשר אדל הלכה להשוות מחירים בקפה , היא ידעה שזואי ממש תתעצבן אם לא יהיה קפה בבית לכן העדיפה קודם כל לא לשכוח אותו . בעודה סורקת בעיניה את מדפי הקפה התנגשה אדל באדם שהפיל קרטון של חלב , "אויש , סליחה אני ממש מצטערת " אמרה אדל והרימה את קרטון החלב , סת' הביט בה והתפלא לראות נערה צעירה ויפיפייה , שיערה הבלונדיני היה אסוף ועיניה הכחולות הביטו בו במבט בוחן , אך יותר מכל משך אותו הקעקוע שלה , קעקוע כוכב בגודל בינוני מאחורי אוזנה . " זה בסדר באמת " אמר סת' , אדל חייכה אליו חיוך ביישן והמשיכה לסרוק את המדפים , "אז אתה השכן החדש ? " שאלה, סת' הניח למחשבותיו על הקעקוע וניסה ליצור קשר עין , "אני חושב שכן " אמר נבוך .
אחרי שקט מתוח אדל מצאה את הקפה המבוקש וניסתה להיפרד ממנו לשלום , "בהצלחה אם ההתאקלמות שלך כאן . אני גרה בסוף הרחוב אם אתה צריך עזרה או משהו .. " אמרה בביישנות. היא נעלמה מעיניו עוד לפני שהספיק לומר לה משהו .
דניאל הביט ברשימת הקניות של צ'אד , "למה הוא צריך לעזאזל חומרי ניקוי ? " רטן דניאל , אמבר העמיסה על עגלתה , מס' חומרי ניקוי . "סליחה אולי תוכלי לעזור לי " ביקש דניאל מאמבר , אמבר הרימה את עיניה והופתעה לגלות בחור צעיר . חיוכה גרם לדניאל חום מוזר בגופו , "אני מחפש חומרי ניקוי מסוימים , תוכלי פשוט להגיד לי מה הם " אמר מהופנט ממבטה .
אמבר לקחה ממנו את רשימת הקניות , "תראה הסבון לרצפה , זה לאמבטיה , וזה לקיור המטבח " אמרה והצביעה על החומרים .
דניאל העמיס אותם על העגלה . הוא הבחין על ידה קעקוע בצורת כוכב , "הכול בסדר ? " שאלה אמבר במבוכה , "כן מצטער , תודה " אמר מחייך . אמבר נעלמה מעיניו ודניאל חייך לעצמו .
"לאיפה נעלמת ? " שאלה אדל את אמבר , מחשבותיה של אמבר ברחו לה כאשר שוב נזכרה בעיניו הבוחנות .
"תקשיבי השכן החדש שלנו נראה ממש טוב " אמרה אמבר ,
"מוזר זה מה שבאתי להגיד לך " אמרה אדל . אחרי שסיימו את הקניות פנו האחיות לרכבן . "אז לפי התיאורים שלנו , יש 2 אנשים לא אחד " אמרה אדל מנסה להבין . "וכנראה שאנחנו נראה את שניהם עכשיו " ,אמרה והביטה בהם יוצאים מהסופר מרקט . "זואי צדקה " אמרה אדל מרגישה בעוצמה .