אף אחד לא נמצא פה מבחירה ג'יין

פרק 4:
ג'יימס החזיר אותי הביתה אחרי יום מתיש מאוד בנקרוס, הוא הוריד אותי ליד הבית של טדי..הרגשתי שאולי טדי צריך קצת זמן לעצמו אחרי מה שקרה היום בבוקר..
הלכתי את כל הדרך הארוכה בחזרה לביתן הגבוה, טפסתי והחלקתי פה ושם, ניסיתי להאחז כמה שיותר חזק בגזע העץ, ירד גשם..

נכנסתי לביתן וסחטתי את שיערי, שתיתי קצת ממיי הגשם והלכתי לישון.

בבוקר כשקמתי עדיין ירד גשם ואפילו שלג, התכסיתי בשמיכה הצהובה והתחבאתי מתחתיה לקולות הרעמים, הדלקתי מדורה ובהיתי באש.
מתוך האש התחילו להופיע כל מיני דמויות, ביטלי, ראלה, טוראלי, ג'יימס ואפילו טדי שדמותו גרמה ללב שלי לכאוב,
"הוא כועס עלי?" שאלתי את האש, כמובן שלא הייתה תשובה, לא ציפיתי לתשובה.

נשמעו רחשים מבחוץ, קולות חזקים, קולות נפץ, צעקות ושאגות מן הרוח, התחבאתי באחד החדרים מתחת לשולחן רעוע, כל מיתר בלב שלי רעד..נשמעו צעדים בתוך בית העץ, שהובילו אט אט לחדר שהתחבאתי בו, עצמתי את עיניי וכיסיתי את ראשי,
"בואי ג'יין צריך ללכת" אמר טדי בתוך ראשי,
"הושיטי לי את ידך" הוא אמר,
"לא טדי" אמרתי, בזמן שדמעות זלגו על לחיי,
"לא היום", למה? למה דווקא אמרתי את זה לו? אני יצור נוראי.

כן אני יצור, פעם ראשונה שאני מודה שאני יצור, אבל איזה יצור?
משהו תפס בחולצתי וגרר אותי למרגלות העץ, לא העזתי לפקוח את עיני מרוב הפחד,
לדמות היה קול משונה ומוזר, היא הכניסה אותי לשק, נשמע קול של דרקון, לא של טארייגון, דרקון אחר..

לאחר תקופת זמן ממושכת, נפתח השק, נעמדתי באמצע יער, עם עצים צהובים ועלים כתומים, השמש קפחה על הראשים של כל מי שנעמד של עם רגליים וידיים קשורות,

מסביבי עמדו שני ילדים קטנים עם שיער ורוד, גם הם קשורים ואיש מבוגר עם שיער צהוב כמו של ראלה,
"מי אתם?"
"אנחנו…" אמר האיש,
השיחה נפסקה וכשהתעוררתי מצאתי את טדי כועס ויושב לידי בבית העץ הנטוש שלי,
"לא היית צריכה לעזוב" אמר טדי,
"חשבתי שהיית צריך זמן לבד"
"אני תמיד לבד, אם כבר אני נואש לחברה", מסכן..
"למה עזבת?" שאל,
"אמרתי לך, עזבתי כי חשבתי ש.."
"אני יודע שזאת לא הסיבה"
"חשבתי שאתה כועס עלי טדי"
"אני כן כועס"
ידעתי..
"אבל למה?"
הוא קם ונעמד ליד הדלת,
"הגיע הזמן שתלכי" אמר..
"אני לא יכול להציל אותך כל פעם שתכנסי לצרה"
"להתראות"
"להתראות…"
יצאתי מביתו של טדי עם ראש מורכן כלפי מטה ודמעות שקופות כמו הירח עלו בעיניי.

התחלתי לדבר עם הירח,
"מלאכית את שם?"
"למה בחרת אותי?"
"למה אני כאן?"
"אף אחד לא אוהב אותי"
"למה לא נתת לי לטבוע?"

ביטלי הופיע פתאום והתיישבה על ידי,
"אף אחד מהחבורה הזאת לא נמצא פה מבחירה, ג'יין"
"מה?" שאלתי אותה עם עיניים נפוחות ואדומות,
"כולנו פה נאספנו על ידי המלאכית ונבחרנו להיות יצורים"
"למה לא אמרתם?"
"כולם הגיעו מתוך היער האפל בעקבות האורות המנצנצים, טדי היה הראשון"
תגובתי למשפט הזה הייתה רק להניח את ראשי על כתפה של ביטלי, ביטלי המשיכה לדבר,
"כל אחד מאתנו היה אבוד בהתחלה ולא זכר מי הוא ומה הוא, עד שהוא הכיר את טדי,
טדי הוא רק נער בן 16, והוא כבר עזר לארבעה אנשים"
"כבר לחמש" הוספתי,
"אבל משום מה, אלייך הוא מתנהג אחרת, איתנו הוא היה פתוח לכל דבר, איתך הוא נהיה שקט ומופנם, את גורמת לו להרגיש משהו, נראה לי שהוא מחבב אותך"
"נראה לי שכבר לא"
"למה את מתכוונת במילה 'לא'?"
"אני די ברחתי באותו היום, ולא חזרתי עד שהוא מצא אותי"
"הוא עדיין דואג לך, תאמיני לי, בואי תהיי אצלי כמה ימים ונגלה מה הכוח שלך, ככה כשתפגשי את טדי מחדש את תראי בעצמך שהוא התגעגע אלייך ואפילו מאוד" היא חייכה אלי.
"טוב" אמרתי עם חיוך קטן.