אפלה בהירה פרק 9: עבודה

בפעם התשיעית שחייגתי לאותו מספר, ובפעם התשיעית אין מענה, למה היא לא עונה לי, זאת השאלה אשר הידהדה בראשי, הרי קבענו להיפגש כבר מאתמול. "דילן" שמעתי קול קורא בשמי, אמבר. היא הגיעה בריצה, היא עצרה מתנשמת ומתנשפת. לקחתי אוויר ומיד יירטתי אלייה מטח של שאלות "איפה היית?, למה לא ענית לי?, למה לעזאזל נתת לי לחכות לך כול כך הרבה זמן?"
היא הזדקפה ופנייה נחשפו אליי. "אני מצטערת, פשוט כמה חברים רחוקים מן העבר באו לבקר אצלי בבית" היא אמרה בעודה מתנשמת. לפי הבעת הפנים שלה הבנתי כבר מי אלה החברים האלה שלה, אמבר הייתה כול כך מסובכת. "מה הם אמרו לך?" שאלתי אותה בדאגה חיוך נפרש על פנייה "שום דבר מיוחד, אתה יודע, קדימה בוא ניכנס" הינהנתי ושנינו נכנסנו. ניגשנו לדלפק ושם קיבל אותנו איש כבן שישים עם שיער אפרפר ועיניים טובות. "כן ילדים, במה אוכל לעזור לכם" הוא שאל. "באנו בקשר למודעה שפירסמתם, אתם מחפשים עובדים" שאלתי אותו. " כן, בטח אתם רוצים לעבוד?" הוא ענה, הסתכלתי סביב, באמת היו חסרים שם עובדים. "אנחנו נשמח" אמבר ענתה הפעם "אוקיי, בני כמה אתם?" הוא שאל "אנחנו בני שש עשרה" עניתי מקווה
שהגיל לא יפריע, הוא חייך. "התקבלתם לעבודה, מתי תוכלו להתחיל" שמחתי, סוף סוף אנחנו באמת נעבוד. "מתי תוכלו להתחיל?" הוא שאל, ראו על הבעת הפנים שלו שהוא היה שמח. "כבר עכשיו אם תרצה" אמבר אמרה, אני הייתי נרגש מדי בכדי לענות. "בסדר, לי קוראים ג'ון. לכו למטבח יש שם אישה בשם בטי, היא כבר תסביר לכם מה לעשות" הוא הצביע בידו על המטבח שנינו נכנסנו לתוכו. בחוץ ריח הפיצה והמנות מילא את המקום, אבל מבפנים זה היה עינוי, להריח ריח כול כך טוב ולא לטעום אפילו חתיכה אחת. "אהה.. דרך אגב מה השמות שלכם" ג'ון נכנס פתאום. "לי קוראים דילן ולה אמבר" עניתי. "ולי קוראים בטי" הסתובבתי לראות מי זה, וראיתי אישה בגיל העמידה, שיערה היה כהה ואסוף בצמה, היו לא הרבה קמטים על הפנים ועינייה היו צוחקות. בטי הסבירה לנו מה לעשות, אותי היא לימדה איך לעשות את הבצק, להכין את הרוטב, זה נשמע הרבה יותר קל משנדמה. את אמבר היא לימדה איך לקחת הזמנות מאנשים, ואיך לפנות שולחנות מבלי לשבור או להפיל שום דבר (בהתחלה זה לא כול כך עבד לה). בשעה חמש בערב בטי אמרה לנו שאנחנו יכולים ללכת הביתה. ג'ון נתן לנו את מספר הטלפון "אני אתקשר מחר ואגיד לכם באיזה שעה לבוא, כמובן אם אתם עדיין רוצים לעבוד?" הוא שאל "כמובן" ענינו אמבר ואני ביחד, ואחרי זה התחלנו לצחוק, אני, היא וג'ון. ג'ון ליווה אותנו לבחוץ אופנוע חנה שם. "חכו, אני רוצה שתכירו מישהו" ג'ון אמר. הבן אדם ירד מהאופנוע, והשתיק את המנוע הרועם שלו, הוא הוריד את הקסדה, ופני נגלו,נער, שיערו היה שחור וכמה פסים אדומים עברו בו, עיניו היו ירוקות ופניו קשוחות. "תכירו, זה ג'ייק הוא גם עובד פה" ג'ייק הסתכל על שנינו "ג'ייק תכיר אלו שני עובדים חדשים, אמבר ודילן" ג'ון הציג אותנו בפניו. "נעים להכיר אותכם" הוא אמר ולחץ לשנינו את הידיים. "אני מניח שנתראה הרבה אם כך"