אקווריום עם דגים- פרק 3

זהו זה נגמר. כך אלון חשב לפחות…..
אבל אין לי מה להגיד…………………..
"טוק- טוק- טוק" נשמעה דפיקה על דלת חדרינו שלי ושל אלון.
"מי זה?" שאלתי.
"זה אני"
"מי זה?"
"הדג שלכם שניסיתם כל הזמן לברוח ממנו. הדג מחנות הדגים"
"מה?" שאלנו אני ואלון פה אחד.
"כן, כן, כן מה אתם חושבים שאני לא יכול לדבר?"
"זה לא רגיל שדגים מדברים….. ובכלל אנחנו לא רואים אותך" אמרתי.
"אם אתם רוצים לראות אותי אתם צריכים למחוא כף 3 פעמים…"
"זה ישנה לנו את החיים?" אלון שאל אותי כאשר בגופו עברה צמרמורת.
"לא. מה כבר יכול לקרות? זה סתם איזה מישהו שמותח אותנו…" אמרתי.
אני ואלון נשמנו נשימה עמוקה ומחאנו כף 3 פעמים (בזו אחר זו, לאט לאט)
לפתע, הזמן נעצר והדג לא הופיע רק קולו נשמע………
"בלופבלופבלופ ובלופבלופבלופ בליפבליפבליפ ובליפבליפבליפ"
"שמה זה אומר?" "איפה אתה???" "איך הגעת לכאן?"
ואז הוא הגביר את קולו ואמר רק: "בלופבלופבלופבלופבלופ"
"היי, היי דג! אם תחשוף בפנינו את דמותך ואת מראך לא נציף אותך בשאלות!" אמר אלון.
"אמממממממממממממ…. לא שיכנע אותי! אני מצטער מאוד" אמר הדג והוסיף "מחאתם כפיים כבר
3 פעמים וזה ישנה לכם את החיים!!!"
"אמרתי לך! אמרתי לך!" טילטל אותי אלון והרגשנו שאנחנו מרחפים ביחד עם החדר שלנו לשמיים
למעלה- למעלה……………………. אבל זה לא שימח אותי במיוחד…… כמעט שאני ואלון נפלנו
והתרסקנו וקיבלנו מכה בראש אבל פצנו את פיותינו.
הרגשנו רוח…………….. הרגשנו ששקט…………….. ידענו שכל הסיפור הזה יכול להידרדר לדברים
לא נעימים……………….. פשוט רציתי לעצור את זה, אבל לא ידעתי איך…………… התכרבלתי
בשמיכה וניסיתי להחזיק את עצמי………………… אבל זה לא עזר ונלחצתי בטירוף!!!
זהו………………………… אני ואלון הולכים למות!- כך חשבתי והתחלתי לבכות.. גם היה לי פחד
גבהים וזה עוד יותר הלחיץ אותי. "אלון, אלון!!!!!!" צעקתי.
"מה?" אלון שאל אותי.
"אנחנו הולכים להסתבך בצרות אם לא נסדר את הבלגאן ונפסיק את כל הריחוף הזה! עוד מעט
גם כל הבית ירחף… אבא ואמא בעבודה ואנחנו סך הכל… ילדים שלא יודעים איך להסתדר עם בעיות
כאלו!" אמרתי לאלון וטילטלתי אותו: "תתעורר!!!!!"
אבל אלון כמעט נרדם… מצד אחד הוא נלחץ… אבל מצד שני………. הוא נרדם והיה רגוע ושקט
והוא הצליח להרדם! אבל זה היה ממש כמו מתקן בלונה פארק שעושה עשרים לופים וגם סיבובי
מברג! אבל מה ששונה בו מדברים משעשעים בלונה פארק שהוא לא היה מהנה בכלל בשום צורה
שהיא! אני ואלון לא ידענו מה לעשות. היינו תקועים בתוך החדר.
החדר הגיע לגובה 1,200 רגל מעל האדמה ואז ניסיתי לצבוט את עצמי כדי לראות שזה לא חלום
אבל זה לא היה חלום, לא ידעתי בדיוק אם זה יעזור אבל צעקתי: "עצור!!!!!!!!!!!!!!!!!"
ובבת אחת החדר ירד בחזרה (במהירות כפולה) והכל חזר למקום והיה שקט- כאילו לא קרה שום דבר.
"זה היה מטורף!!" אמרתי.
"כן, ממש מטורף. אני עייף ואני הולך לישון במיטה שלי" אמר אלון.
"אני לא מבין איך נרדמת שם" אמרתי לאלון.
"נרדמתי? מתי נרדמתי?" שאל אלון (הוא התעורר כשהכל חזר לקדמותו- הוא דיבר מתוך שינה לפני
שהכל חזר לכפי שהוא היה תמיד)…
"אלון אל תעבוד עליי, נו… אתה נרדמת! כשהחדר שלנו ריחף באוויר…….. זה היה ממש לפני כמה
דקות!!!"
"מה???" שאל אלון והוסיף "אולי אתה חלמת. החדר לא ריחף ואתה נרדמת!"
"לא, אתה נרדמת!"
"אתה נרדמת!"
"אתה נרדמת!"
כך אני ואלון התווכחנו ורבנו אבל הפסקתי …….. כי אולי באמת אני חלמתי ואולי לא ואולי בכלל אלון
חלם או שאני ואלון חלמנו באותו הזמן והתעוררנו באותו הזמן! לא, זה לא יכול להיות…
"אז מה עשית כל הזמן הזה שנרדמתי???" שאלתי את אלון.
"לא עשיתי כלום… רק ישבתי על המיטה שלי והשתעממתי"
"זה היה סיוט!" אמרתי.