ארבע כוכבים-2

זה דמה לצלקת עמית אחזה בה חזק. לפתע ראתה בשנית את האישה המוטלץ שולחת יד לעברה. היא ניערה את ראשה, וניגשה לדלת הבית, היא יצאה לשאוף אוויר, ריח האביב מילאה את אפה. אך היה עכשיו חורף. היא ניערה את ראשה, האישה שבה למוחה. דמעות נקוו בענייה כמעין געגועים לאותה אישה שהיא לא מכירה.. היא הביטה סביבה גדר הגינה החלה לסגור עליה. היא לקחה את רגליה והחלה לרוץ. היא עברה רובות רבים והגיע לים, החוף היה חוף לחא מציל וללא אנשים. הגין שצפו והתנפצו על הסלעים היא חלצה את נעליה והלכה לאורך החוף על החול הקשה, כשהים מלטף את כפות רגליה היחפות. היא הלכה דקות אחדות. רק היא והגלים של הים. אך משהוא הקפיץ אותה זרוע ענקית הונחה עליה, היא קפצה וסובבה את ראשה. היא ראתה נער כבן15 מאחוריה. היא ניגבה את דמעותיה ואמרה "מי אתה?" "המדריך האישי שלך מריאן." היא הרימה גבה. "ברוכה הבאה לעולם שבו הכל הגיוני" הוא הושיט את ידו. עמית קימטה את מצחה בשאלה. הוא נאנח. "באוכה הבאה לעולם הקסמים"