החתול הסופר
אני מתפטר. סופית.
אולי, אני אמשיך את זה או את "לילה עקוב מדם", אבל אני עוזב את המקצוע הזה.
לא משנה מה, אלא אם כן, סיריל קונולי יחזיר אותי לספרות (יש לו אמרה, שמחזיקה אותי), אני עוזב את הכל.
נ.ב: המשועממים יכולים להעתיק מ"אלדו פוקס", "צעדי הראשונים על מאדים", "ניסיון אחרון", "MY REVENGE", "דמיינו עולם", אבל כמובן שאף אחד לא יקרא אותם (איי מיאן דה סטוריאס).

ארן סילבר (ספר 1, פרק א')

החתול הסופר 07/01/2012 696 צפיות 6 תגובות
אני מתפטר. סופית.
אולי, אני אמשיך את זה או את "לילה עקוב מדם", אבל אני עוזב את המקצוע הזה.
לא משנה מה, אלא אם כן, סיריל קונולי יחזיר אותי לספרות (יש לו אמרה, שמחזיקה אותי), אני עוזב את הכל.
נ.ב: המשועממים יכולים להעתיק מ"אלדו פוקס", "צעדי הראשונים על מאדים", "ניסיון אחרון", "MY REVENGE", "דמיינו עולם", אבל כמובן שאף אחד לא יקרא אותם (איי מיאן דה סטוריאס).

מקום: בניין נטוש.
זמן: ה-4 במרץ, 1762.

הלכתי אנה ואנה, מודאג מהמחשבות על 'ההוא'. לבסוף נכנסתי אל חדר אפלולי וקטן בבניין הנטוש שלי (טוב, הוא לא ממש נטוש אם אני מאכלס אותו), בו הייתה המיטה הישנה וארון והעץ העתיק שלי. כמה שמיכות היו שרועות על המיטה והרצפה, ומתחתיהן מספר חפצים חסרי שימוש ותועלת, לבינתיים. דרכתי על כמה חפצים מוסתרים, ומיהרתי להוריד את השמיכות אכולות העש, לבל לא עשים לב ושוב אפצע את עצמי. הסתכלתי על בקבוקון הזכוכית הקטן, על הפגיון המוכתם ועל הגלימה המוכתמת. ממש ציוד קלאסי ללוחם (העתיק) המתחיל. התחלתי לזמזם שיר, בעודי מחטט בארון וסורק את החפצים שעל רצפת האבן המבוקעת. השתעממתי סופית. לפתע קלטתי שאני מסריח יותר מכל הדברים העתיקם שבחדר, אז פשטתי את כותונתי, לשבתי אחת אחרת, חגורת עור, וכמובן את הגלימה המוכתמת, שלמען האמת הריחה הרבה יותר טוב ממני. פרעתי את שערי החום, וחזרתי למבואת הבניין. לא נשמע שום זכר ל'ההוא'.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקום: שדה חיטה שומם, 5 ק"מ מהבניין הנטוש שלי.
זמן: לא השתנה משמעותית.

'ההוא' התהלך בשדה החיטה השומם, מפיל טיפות קטלניות של ריר צהוב-ירוק מפיו הענקי. כפות רגליו רמסו את כל מה שצמח במשך השנה בשדה, ומלתעותיו שיספו כל שיח יבש וכל ענף עבה שנקלע לדרכו.
לאחר כל צעד מרתיע שלו, המרחק בין הבניין הנטוש לבינו הצטמצם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקום: חזרנו לבניין הנטוש.
זמן: אחרי חצי שעה.

צעדיו של 'ההוא' היו קרובים מאוד. הוא עמד להתפרץ לבית הנטוש. במהירות רבה הרמתי קרש עץ וסגרתי איתו את הדלת, כך גם את שאר הבריחים.

____נה, המשך יבוא. לא ממש נראה לי____________________________


תגובות (6)

מתפטר? ממה?
אני לא מכירה אותך כל כך, אני לא מכירה את הסיפורים שלך,
אבל ממה אתה מתפטר? מלכתוב? אני לא בטוחה
אבל אם לזה אתה מתכוון, אסור לך!
אתה לא מבין איך אהבתי את הפרק הזה! ואני רוצה המשך!
אז בבקשה ממך תמשיך את הסיפור הזה!

07/01/2012 09:37

אני מסכימה עם story זה סיפור ממש יפה וכן קראתי את הסיפורים שלך והם היו ממש יפים פליז! תמשיך ! זה ממש! ממש! ממש! מותח!!!!! אז פליז!!!!!
אתה כותב ממש יפה !!!!!
תמשיך!! ואני אוסרת עליך להתפטר!!!!!!!!!!1

07/01/2012 11:51

המשכתי את הסיפור נו באמת.
אין מצב עדיין.

11/01/2012 07:16

למה אין מצב?!
למה שתתפטר מלכתוב?!
בסדר היינו מבינים אם היית פורש מהאתר הזה,
אבל למה להפסיק לכתוב? זאת אומרת, אתה טוב בזה, ואם אתה אוהב את זה,
למה להפסיק?! (אם אתה לא אוהב את זה, זה כבר משהו אחר..)

אבל למה להתפטר מלכתוב?! יש אנשים שאוהבים את הכתיבה שלך אז למה להפסיק?

11/01/2012 08:56

מאתר זה אין מצב להתפטר כולנו צריכים וחייבים להמשיך לכתוב אז למה להתפטר . הכתיבה שלך מעניינת מאד ואני ממש אוהבת אותה אז אנא אין פיטורין צריך לשנס מתניים ולהמשיך לכתוב.

מקווה שלא תשיב את פני ריקם ♥♥♥♥♥ תודה בקי

11/01/2012 09:21

נו כבר המשכתי!
מה את/ה רוצה ממני?
גם יש לי את הפרק השלישי איפה שהוא לא יהיה!
אז לגמור איזה שלושה ספרים של זה עם כ' פרקים בכל ספר, ואני מתפטר.
אז זהו…

11/01/2012 22:30
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך