ארץ הפלאות-4 *-*

בואי איתנו
################################
לא ממש הייתה לי בררה אז הלכתי אחרי הקבוצה המוזרה שאמרו לי שהם נתינים.
פתאום מבין העצים יצאו עוד נער ונערה, עד כמה המצב עוד יכול להיות גרוע ?!
לנער היה שיער בלונדיני פרוע ועיניים בצבע כחול בוהק ולגמרי לא טבעי. הוא היה רזה גבוה ומעט חיוור. גם לו היו כנפיים שחורות כליל אבל לו היה גם זנב נמר לבן. לנערה היה שיער ג'ינג'י גלי, עור חיוור, מעט נמשים, אוזני שועל וזנב שועל כתומים. מצבי הולך והופך גרוע יותר ויותר, אני כבר מתחילה להיות לא מופתעת מכל המראות המוזרים, וזה ידידי ממש ממש לא טוב! אני מתחילה להתרגל!
הם הצטרפו לקבוצה בלי להשמיע שום קול.
"אולי תועילו בטובכם לומר לי אחד איפה בדיוק אני, שתיים לאן אתם לוקחים אותי?" אמרתי רגוע מבחוץ ומשפילה מבט.
"ברוכה הבאה לארץ הפלאות. כאן תראי הרבה נפלאות, העתיד כאן זוהר ברקיע, במקום שאליו כל איש רוצה להגיע. ברוכה הבאה לחלום של אנשים רבים, תהני ועל תשהי בין המתים" אמרה מי שהבנתי שקוראים לה מאדלין.
"טוב זה היה הסבר מעורפל להפליא…" אמרתי והמשכתי ללכת, לא ממש נראה לי שהם עומדים לומר לי משהו, כמה נחמד…
"ואנחנו הולכים למחנה שלנו" אמר אדמס.
יופי, הנה המוות שלי קרוב, הם בטח ייקחו אותי לשם ואז ייתנו אותי למנהיג שלהם ואז הוא יאנוס אותי ואני הוא יהפוך אותי לפילגש שלו ואז הוא יהרוג אותי כי אני אהיה אישה לא צייתנית ואז זהו.
אוקי…קלאוד את צריכה להירגע בסך הכל חוץ מהמראה המוזר שלהם הם נראים די נחמדים…טיפ טיפה רצחניים אבל נחמדים.

בינתיים בארמון המלכה האדומה:
דום דנקן עמד מול צבא לוחמיו כשלצידו יומיקו היקאשי סגנתו. הוא עדיין חולם על היום בו יהיה חופשי אך עכשיו…הבררה לא נמצאת בידיו.
"גנרל!" קול מבוהל נשמע מהדלת הראשית. דום העביר את מבטו אל הדלת וראה את השליח ההוא. השליח הנהן ודם פער את עיניו.

היא הגיע.