אש וקרח פרק 16

נ.מ. אורי
אם חשבתם שתולעי ענק הן כמו תולעים רגילות רק הרבה יותר גדולות, צר לי לבשר לכם אבל הן די הרבה יותר מזה, לתולעי ענק יש ארס בתוך הריר, ולא כמו בתולעים רגילות, מאוד קל למצוא את הראש שלהן, יש להן עיניים שחורות קטנטנות ופה מלא ניבים שגם בהם מצוי הארס, לפי שמן אפשר להבין שהן מאוד גדולות וחלקלקות, הרי הן בכל זאת תולעים, לא?
"שון, יש לך רעיון? אם כן אז תגיד אותו לפני שהמפלצת הזאת מתעוררת," אמרתי לו בפחד.
"לא, לא ממש." גמגם, נלחצתי עוד יותר, אני לא רוצה למות כשבקושי התחלנו.
"אז תחשוב מהר!" קראתי, ועוד לפני שהוא הבין למה אני מתכוון, זרקתי אליו את הפגיון שהיה בידי והתחלתי לרוץ על גבי התולעת, מקווה שאני רץ לסופה ולא לראשה, כשהסתכלתי אחורה ראיתי את שון קופץ עליה גם ומתחיל לרוץ בעקבותיי, תוך שהוא חותך את התולעת לאורכה והיא מתפצלת לשניים מיד אחרי שהוא עובר. הוא השיג אותי ושנינו רצנו בכל המהירות עד שהגענו לקצה וקפצנו ממנו.
הנפילה הייתה ארוכה יותר ממה שדמיינתי והקרקע נחבטה בי בחוזקה, אחרי כמה שניות גם שון קפץ, הוא כנראה רץ אחורה כדי לפצל את שאר התולעת, קמתי בכבדות וכאב חד פילח את רגלי, הבטתי בה וראיתי חתך עמוק לכל אורכה, מהירך ועד לקרסול, לא הצלחתי להבין איך זה קרה ובראשי עלתה מחשבה מחרידה, לא הזכרתי את זה קודם, אבל בזמן שנפלתי במורד המדרגות הרגשתי משהו חד פוגע בי, מרוב האנדרנלין לא הרגשתי את זה ועכשיו כשזה הסתיים הכאב מתחיל להשפיע עלי, מה שהיה מחריד במחשבה הזאת היה, שבריר של תולעי הענק יש ארס וסביר להניח שהרבה ממנו זורם כרגע בדמי מהשהות הארוכה יחסית על גבי התולעת.
"שון, אני חושב שהורעלתי מהארס של התולעת, תראה." אמרתי וסובבתי את רגלי תוך גניחת כאב כדי להראות לו את החתך.
"אוי ואבוי, פתאום המשימה הזאת לא נראית לי כל כך כיפית." הוא אמר.
"אתה מספר לי?" הרגשתי שהארס כבר מתחיל להשתלט עלי, כל גופי דאב והרגשתי שבכל רגע אני עומד לאבד את ההכרה…

נ.מ ברן
"פעם עשירית ואחרונה, אם זה לא מצליח אנחנו קוראות לג'יין, מוכנה?" שאלתי את קאלה.
"בשלוש.
אחת,
שתיים,
שלוש!" היא צעקה, שתינו משכנו את הדלת בכל הכוח, מוציאות עליה את כל הכעס שלנו בידיעה שגם עכשיו היא לא תיפתח, אך למרבה הפלא, דווקא הפעם הדלת הואילה בטובה להיפתח.
"סוף כל סוף, לגמרי נמאס לי כבר מהדלת הזאת." אמרתי בין ההתנשפויות. נכנסנו דרך הפתח וירדנו במדרגות עמוק אל בטן האדמה, למטה חיכתה לנו תולעת ענק, כנראה שומרת על המעבר, הלכנו סביבה בשקט כדי לא להעיר אותה, תולעי ענק מסוכנות רק כשהן ערות, אם נזהרים לא להעיר אותן אז הן לא מסוכנות במיוחד. כשגמרנו להקיף את התולעת התחלנו לרוץ בדרך חלקלקה -כנראה מהריר של התולעת- נזהרות שלא להחליק. קאלה הייתה לפני ואחרי כמה דקות ריצה שמעתי אותה צורחת. הגברתי את מהירותי וכשהגעתי ראיתי למה, לפני היו שלושה דברים- אורי מחוסר הכרה, שון מנסה להעיר את אורי ואם כל זה לא מספיק, מאחוריהם נמצאה תולעת ענק מפוצלת, אך בכל זאת חצי ערה.
"מה קרה לו?" שאלה קאלה את שון.
"הוא נחתך בזמן שנפל במדרגות והארס של התולעת נכנס לו לו לרגל, תעזרו לי לסחוב אותו למקום שממנו אתן הגעתן, הדבר הזה עוד כמה דקות יהיה ער לגמרי." הוא אמר וזיהיתי בקולו קצת פאניקה ודי הרבה לחץ.
"אין בעיה, נעזור לך. רק יש בעיה אחת, יש תולעת ענק גם בפתח שאנחנו הגענו ממנו." אמרתי וישר רצתי לעזור לו, קאלה הצטרפה אלינו ויחד התחלנו לסחוב את אורי דרך המעבר.

נ.מ. ג'יין
ברן וקאלה בסוף הצליחו לפתוח את הדלת ונכנסו בה, אחרי כמה דקות ראיתי אותן יוצאות מהפתח יחד עם שון, סוחבים את אורי יחד איתם, הוא נראה לי מחוסר הכרה והיה לו חתך ארוך ועמוק ברגל, אפילו מהמקום שלי יכלו לראות אותו. הייתי חייבת לרדת אליהם ולבדוק מה קרה. כשנחתתי לידם הם לא הבינו מאיפה באתי.
"מה קרה לאורי?" הייתי חייבת לדעת, שון נאנח.
"הוא נחתך בזמן שנפל במדרגות שהיו בתוך העץ וארס של תולעת ענק נכנס לו לרגל," הסביר.
"מה זה תולעת ענק?" שאלתי, אני לא מכירה כל כך טוב את העולם הזה ואין לי שום מושג מה זה "תולעת ענק".
"עזבי את זה עכשיו, יש לנו רק עוד שעה להציל אותו, חצי שעה כבר בזבזנו והארס כבר הספיק להתפשט, אם לא נוציא אותו ממנו תוך שעה הוא ימות." אמר ואני נלחצתי, רק שעה?!