אש וקרח פרק 19
*עשר שניות קודם לכן*
נ.מ. שון
נכנסנו לתוך העץ ושמתי לב שברן שקעה במחשבות אז התקדמתי מהר יותר. טוב, אולי יותר מדי מהר. בלי לשים לב, מעדתי על אבן שהייתי על אחת מהמדרגות האחרונות ופשוט 'עפתי' קדימה, נחתתי על הראש והדבר האחרון שאני זוכר הוא טעם של דם…
נ.מ. ברן
"שון? לא לא לא לא לא, שון תתעורר, אתה לא יכול ללכת, אתה צריך לעזור לי למצוא את האגם ואז נוכל לרפא גם אותך." הרגשתי שאני עומדת לבכות, הוא לא יכול למות, זה לא יעזור לו בשום דרך. פתאום הוא פקח עיניים אך נראה היה שקשה לו מאוד לעשות זאת.
"היי ברן, אני אהיה בסדר, רק תמשיכי להתקדם, אני אחכה כאן." הוא אמר חלושות ואז השתעל וירק דם. לא סימן טוב.
"לא אתה לא תהיה בסדר, אתה עומד לעזוב, את כולנו." לא רציתי להשתמש במילה ההיא. טוב לפחות הוא יגיע למקום טוב אם זה יקרה.
"את יודעת, ללכת למקום טוב יותר זה תמיד עדיף על לסבול. כרגע זה מה שאני מעדיף, אולי אחזור אליכם ביום מן הימים." אמר ושוב השתעל, ידעתי שאין לו עוד הרבה זמן.
"יש לך מילים אחרונות שאני אעביר לאחרים?" שאלתי, מנסה להשלים עם הגורל.
"כן. תקוו לטוב ביותר, אך מה שיקרה, יקרה." אמר חלושות ועצם את עיניו, לתמיד…
תגובות (1)
יואוו זה כזהה עצובב