בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 8: התליון של אמנדה והמשחק של פרד

פרק 8
התליון של אמנדה והמשחק של פרד

"אוף, כמה חבל, החלום האחרון שלי התנפץ" אמרה סבטלנה.
לפתע סבטלנה שמעה קול נשי ועמוק: "הוא לא!"
"מה? מי זה? מה קורה כאן?" שאלה סבטלנה וקפצה מהצ'יטה.
"זאת אני אמנדה. בת התליון" נערה עם שיער שחור, עיניים ירוקות, מכנסיים קצרים, חולצה עם פסים ונעלי ספורט ורודות עמדה מול סבטלנה.
"שלום אמנדה… יש לי כאן בעיה…" אמרה סבטלנה.
"את רימית נכון?" שאלה אמנדה.
"לא, זה לא משנה, הבעיה היא ש…."
"את רימית, זאת הבעיה, בגלל זה כל זה קרה את הסכמת עם המלך ועם התכנית הזדונית שלו הוא רק רצה להכשיל אותך ולהעציב אותך" אמרה אמנדה.
"זה לא נכון" אמרה סבטלנה, "אבא שלי בחיים לא היה עושה דבר כזה, עכשיו תגידי לי איפה קו הסיום, אני לחוצה, איפה כולם?"
"את במבוי סתום" אמרה אמנדה בקול עמוק ומסתורי.
"אבל זה לא יכול להיות, כל המתחרים עברו בדרך הזאת בשביל הזה!" אמרה סבטלנה.
"עכשיו כבר לא, עכשיו השביל הזה סתום!" אמרה אמנדה.
"אבל אני יכולה לחזור אחורה" אמרה סבטלנה.
"את יכולה, אבל, את לא רוצה לקבל את הפרס של המקום השלישי?" שאלה אמנדה.
"מה? יש פרס למקום השלישי?" שאלה סבטלנה.
"כן" אמרה אמנדה.
"אבל אמרת שהשביל הזה חסום" אמרה סבטלנה.
"תחשבי על דרך יצירתית, להתראות סבטלנה" אמרה אמנדה ונעלמה, היא השאירה רק את תליון הזהב שלה. "היא מלאכית, היא מלאכית קסומה" אמרה סבטלנה וחייכה, "תודה אמנדה."
סבטלנה לקחה את תליון הזהב של אמנדה והסתכלה עליו, לפתע התליון זהר והיא שמעה קול מוזר: "האירי את הדרך שבליבך, לכי בעקבות האור!"
סבטלנה עלתה על הצ'יטה והיא ראתה את קרני השמש, הן הרסו את החומה.
"יש!" אמרה סבטלנה, היא הגיעה לקו הסיום וכולם הריעו לה.
"ביתי, חזרת! מה נתקעת שם?" שאל המלך, "אבל איך זה יכול להיות?"
"אבא, כולם גילו שיש לי צ'יטה, רימיתי וזה לא בסדר ואמנדה המלאכית אמרה לי שאתה רוצה להפיל אותי ושאתה מנסה להכשיל אותי!" אמרה סבטלנה.
"אבל זה לא נכון בתי, זה ממש לא נכון, מי אמר לך את זה?" שאל המלך.
"אמנדה, המלאכית הקסומה!" אמרה סבטלנה.
"יש מלאכית בארמון שלי? אני צריך להרוג אותה!" אמר המלך.
"לא אבא, המלאכית היא מלאכית טובה, היא נתנה לי תליון שהאירה לי את הדרך בעשן השחור!" אמרה סבטלנה.
"מה פתאום? אין דבר כזה מלאכית טובה!" אמר המלך.
"בטח שיש" אמרה סבטלנה, היא פיזרה את שיערה והראתה למלך את תליון הזהב שנתנה לה המלאכית הקסומה. "אתה רואה? יש כאן אפילו ציור שלה!"
סבטלנה ירדה מהצ'יטה וחייכה, המלך הסתכל על התליון ובחן אותו.
"הילדה חולה, קחו אותה לבית החולים המלכותי!" ציוה המלך על משרתיו, הוא זרק את התליון וסידר את הפאה הלבנה שלו, סבטלנה ניסתה להרים את התליון, אבל היא לא הצליחה, המשרתים לקחו אותה לחדר שלה, טרקו את הדלת ונעלו אותה.
סבטלנה נשארה לבד ודמעה אחת זלגה על לחיה, היא חיבקה את הדובי החום והקטן שלה, היא הסתכלה על החלון ועל האור הזוהר של השמש.
"השמיים היו אפורים מקודם ועשן שחור, אפלה, עכשיו אני רואה הכל בבירור בזכות השמש החמה והמאירה והרוח הקרה שהביאה את המלאכית הקסומה, עכשיו אין לי ממה לפחד, אני אומנם בחדר לבד, אבל לא יקרה לי כלום, אם זה מה שאבא רוצה, זה מה שהוא יקבל, אבל אני לא אדבר איתו ואני צריכה לנקום במשרתת העלובה שהחליטה שהיא רוכבת על סוס ומצטרפת לחבורת הרוכבים ולמירוץ הסוסים הגדול, איזו טיפשה היא, המלך מנסה להכשיל אותי, להפיל אותי, עכשיו אני מבינה שזה נכון ושהמלאכית הזאת אמנדה, היא כל כך חכמה, אני אשמור את התליון שלה אצלי, שי ממנה"
הנסיך סם נכנס לחדרה של סבטלנה, נעל את הדלת ושם את מפתח הכסף בכיתו.
"תגידי מה קורה לך? מה את מרמה במירוץ הסוסים? את עם צ'יטה? ועוד את מתחצפת למלך, אבא אמר שאת במקום הראשון, כי הייתה לך דרך חכמה במירוץ, אני לא יודע בדיוק מה הוא אמר, הוא אמר לי לדבר איתך, כן זה מה שהוא אמר והוא אמר שבקרוב תהיה ספינה מלכותית שאנחנו נוכל לשוט בה ושאני אהיה הפיראט הראשי, את יודעת שחבר שלי פרד אוהב לשחק במשחקים הקדושים שלו על הסיפון? הוא גם נער ארמון, הוא ישן בחדר של סבסטיאן, את יודעת מה? את באמת חולה, את באמת טיפשה, שככה את מדברת אל המלך ומתחצפת אליו וכולם מסתכלים עלייך? תגידי לי את לא מתביישת? פרד כמעט בכה, הוא היה לידי."
"אתה יודע מה? תביא את פרד שיעשה פה קצת סדר בבלגאן ואתה, צא מהחדר שלי, מיד! פרד בטח יבין אותי ואל תנעל את הדלת" אמרה סבטלנה, הנסיך סם יצא מהחדר והשאיר את הדלת פתוחה, אחרי כמה דקות פרד נכנס. "שלום נסיכה" הוא אמר וחייך.
"אתה יודע למה קראתי לך? הנסיך סם, החבר שלך הוא כל כך מעצבן, הוא מפיל הכל עליי, הוא אומר שאני אשמה בכל והוא אומר שאתה בכית בסוף המירוץ, זה נכון?"
"לא, זה בכלל נכון, הוא שקרן, תקשיבי, סבסטיאן אפילו צחק, אף אחד שם לא בכה, כולם היו בסדר, אנשים עמדו שם והניפו דגלים עם משבצות בצבעים שחור ולבן, דגלים של מירוץ. ואני שמעתי שדיברת על מלאכית קסומה ובאמת, אף אחד לא מאמין בזה, אבל אני מאמין, אני מאמין בכל הסיפורים שלך ואני יודע שאת נסיכה מיוחדת ואני מאמין שאת יכולה לתרום הרבה לארמון ולממלכה ו… אני רוצה ללמד אותך משחק קטן שאולי ישפר את הרגשתך" אמר פרד.
"קודם כל, אתה לא מבין מה אני עברתי במירוץ הזה וכמה זמן אני הייתי תקועה בדרך העשן השחורה, תודה שאתה מבין אותי וכן, אני רוצה לראות את המשחק שלך" אמרה סבטלנה וחייכה.
"בשביל המשחק הזה אנחנו צריכים ריכוז, בסדר? המשחק הזה הוא קצת מסובך" אמר טדי, הוא החליק את השיער החום שלו וחייך, "קודם כל אני הזמנתי לכאן כמה חברים אני רוצה שתכירי אותם, הם ישחקו איתנו במשחק."
"בסדר" אמרה סבטלנה וחייכה.
"חברים, תיכנסו בבקשה" אמר פרד, לחדר של סבטלנה נכנסו כמה נערים, כל נער שנכנס, פרד הסביר עליו, לנער הראשון היו עיניים כחולות, שיער שחור ומכנסיים קצרים, "בראד" אמר פרד, "מלך המשחקים, הוא מאוד אוהב לשחק במשחקים" לנער השני היו עיניים ירוקות, גדולות ובולטות אף קטן ושפתיים ורדרדות, "זה פו, הוא גם אוהב משחקים, כמו כל החברים שלי" ואז נערה עם עיניים בצבע כחול עמוק נכנסה לחדר של סבטלנה, הייתה לה שמלה ורודה, היא מרחה על שפתיה אודם נוצץ, התיזה על צווארה קצת בושם, שמה אותו בתיק וישבה עם כל החברים. "זאת קאיה, נערת ארמון, אני מאוהב בנערה הזאת, היא פשוט נערה מדהימה והיא גם ליצנית, יש לה בדיחות טובות, אז בסוף המשחק היא תוכל גם לשעשע אותך, סבטלנה."
"טוב, אז מתי מתחילים לשחק?" שאלה סבטלנה.
"ממש עכשיו" אמר פרד וחייך, "למשחק קוראים אמת או חובה"
"אני מכירה את המשחק הזה אבל אמרתי שצריך בשביל זה ריכוז ושהמשחק הזה מסובך." אמרה סבטלנה.
"הוא יכול להיות מסובך, תלוי מה המשתתפים יחליטו…" אמר פרד.
"זה ממש לא משפר את ההרגשה שלי, פרד" אמרה סבטלנה ויצאה מהחדר שלה.
"אבל סבטלנה…" אמר פרד בעצב.
סבטלנה הלכה לחדר האוכל ואכלה את ארוחת הערב שלה. ארוחה מלכותית ומכובדת, היא ישבה לאכול עם הנסיך סם, היא ישבה מולו.
"סבטלנה, את יכולה להביא לי מזלג?" שאל סם.
"כן" אמרה סבטלנה באי רצון, הביאה לסם מזלג וישבה על הכיסא.
"המשחקים של פרד, חבר שלך, ממש לא מוצאים חן בעיניי" אמרה סבטלנה.
"את לא תגידי שום דבר על פרד, ניק בוא שניה!" אמר סם, נער עם שיער חום, עיניים חומות ומכנסיים קצרים בא אל סם, סם אמר לו משהו בשקט והנער חזר לאחור.
"קוראים לו פרד…" אמר סם וחייך.
"כן, אני מבינה" אמרה סבטלנה, היא גמרה לאכול וישבה בלובי של הארמון על הספה הכחולה, זה היה מן חדר קטן ליד חצר המלכות של המלך.
לפתע, היא שמעה הודעה ברמקול, יותר נכון, היא חשבה שזאת הייתה הודעה: "אל תדאגי, כשאת תשחקי במשחק השני של פרד, כבר תרגישי יותר טוב." סבטלנה נבהלה, היא עלתה לחדר שלה, שיחקה בשיערה וכתבה ביומן שלה.
למחרת בבוקר סבטלנה כבר הרגישה יותר טוב, היא שתתה כוס תה ואכלה רקיקים, אחרי שסיימה לשתות ולאכול היא דפקה על הדלת של החדר של סם.