ביחד אך לבד

הבטתי דרך החלון. ילדים משחקים בכדור ומתגלגלים על הדשא, אמא המחזירה את ילדיה מהגן וקבוצת נערים משוחחים. כל כך פסטורלי ורגוע. אני עוד אתגעגע למקום הזה. פתחתי את החלון בשביל לשאוף בפעם האחרונה את האוויר הצח, וזכרתי את אותה התמונה של הילדים המשחקים.
המזוודות כבר היו ארוזות, ובדקתי בפעם האחרונה שלא שכחתי דבר. הבטתי במראה בפעם האחרונה, שיער חום חלק ארוך, ועיניים ירוקות. שום דבר לא השתנה מאז הפעם האחרונה.
לקחתי אותן והתחלתי ללכת החוצה. כמה צעדים מהדלת, אני מתחילה להסס. מה אם זו לא הבחירה הנכונה? מה אם זה דבר שאני אתחרט עליו בעתיד. אך לא יכלתי להרשות לעצמי לחזור בחזרה הביתה ולפרוק את הכל ופשוט להמשיך את החיים כרגיל. אני לא יכולה להמשיך את החיים כרגיל.
אימי לא הייתה בבית, וגם אחי הקטן. חיכיתי כל כך הרבה זמן לזה. והנה אני יוצאת.
מחקתי כל פיסת זיכרון שהשארתי בבית. תמונות שלי שהייתה קטנה, וחפצים שהיו שלי. בזיכרון של אימי טיפלתי כבר אתמול. כשאני אברח, היא בכלל לא תדע שאני קיימת. לא היא ולא אחי וכל משפחתי, חוץ מאבא שלי שעשה את ההחלטה הזו לפני כמה שנים ויצא מהבית ללא כל מילה, ורק עם פתק קטן בחדר שלי בו כתוב 'תבואי לחפש אותי. כשתהיי מוכנה'.
נזכרתי באותו רגע 'מה זאת אומרת כשאני אהיה מוכנה?'. אימי ואחי היו באבל באותה תקופה, אך אני הבטחתי לעצמי שאני אמצא אותו, והנה עברו 3 שנים מאז המקרה. עכשיו אני בת 17, ואני מוכנה לגמרי. את הכוחות שלי קיבלתי לפני חודש ולפני שבוע למדתי להשתמש בהם. הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס. לא ידעתי לאן אני מתכוונת ללכת בדיוק, אבל אני מתכוונת למצוא אותו. לראות אם יש עוד אנשים עם כוחות מיוחדים וללמוד איך אני יכולה לנצל אותם.
הגעתי לתחנת האוטובוס וחיכיתי בחשכה לאוטובוס הבא. שמעתי קולות של צחוק ונערים. זיהיתי אותם. אלא אמי, דין, טס, לורן, ובריאן. כולם היו החברים בכיתה הקודמת ובריאן היה חבר שלי. היינו חברים במשך שנתיים אך הייתי מוכרחה לעזוב אותו לקראת הבריחה. התחלתי לדמוע. הם מתקרבים לכיווני, אך הם לא יזהו אותי. מחקתי להם את כל הזכרונות שהיו להם עליי. הם עוברים מול תחנת האוטובוס וממשיכים בשיחה שלהם, אך לפתע בריאן עוצר. "לין?" הוא קרא לי. התחלתי להילחץ. יכול להיות שלא מחקתי את הזיכרון שלו? אני זוכרת שכן. שום דבר לא הגיוני. כולם הסתכלו עליו בפליאה, ואמי שאלה- 'אתה מכיר אותה? מי זו?'. עניתי במהרה לפני שהסוד שלי יחשף- 'כן, היינו בגן..! עכשיו תמשיכו ללכת אני צריכה לדבר עם בריאן'. אמי נאנחה והם התרחקו. 'היינו ביחד בגן??' בריאן גיחך. לא ידעתי מה להגיד. התחלתי להביט לו בעיניים ולגרום לו שישכח אותי. 'לין..? מה את עושה?' לא עניתי. 'לין כל הטריקים האלה לא עובדים עליי. הוא התחיל לצחוק. 'מה זאת אומרת?' התחלתי גם אני לצחוק. 'זה אומר שגם לי יש כוחות..