בלה סוויטר פרק 11

בנסיבות אחרות היה יכול להיות נעים, לשבת ליד טיירו לאור הכוכבים. אבל מה שהרס את כל זה הייתה אבירת המטח באוויר. חיקיתי שטיירו יתחיל. חשבתי שהוא בטח יתחיל לגונן על עצמו, שהוא לא אוייב וכל זה… אבל הוא לא.
"אוקיי" טיירו נשם נשימה עמוקה, "את מבינה, אני לא נולדתי כמו ילד רגיל. הורי, הם היו טיפשים. הם יצרו מלא קשרים עם כולם. הם היו מוסרים את הפרטים שלהם לכל אדם שניי, אך תמיד חשבו על טובתי, אבל לא מתוך אהבה, יותר כאילו אני בעל ארך או משהו… יום אחד בא אלינו לבית איש זר. הייתי אז בן ארבע. האיש אמר שהוא מוכן לעשות את חייהם של הורי לטובים יותר, למעשה הוא אמר שבעזרתם הם יוכלו להפוך את העולם לטוב יותר… הורי היו חדמנים, הם ישר חשבו על מה שזה יוכל אולי לעשות למענם. הם אמרו לי שאנחנו עוזבים, שאנחנו "נוסעים לטייל" הם אמרו לי. עלינו על המרכבה כשאיש זר נוהג בא. כשנסענו כמה שעות ביער הורי הפחו לא שקטים, הם לא הבינו מה לוקח כל כך הרבה זמן. ואז הם הבינו, כל מה שהזר ההוא רצה זה אותי, אבל כבר היה מאוחר מדי. הם ניסו לצאת החוצה מהמרכבה, ללא הצלחה. מי שאחרי על זה דאג שלא יוכלו לברוח. כנראה ממחשבה שכך נעשה. זה תיסקל את ההורים שלי.
כשהגענו סוף סוף לאותו מקום מוזר הם לקחו אותי בשבי ורצחו את הורי כדי שלא יגלו למישהו על המקום ההוא… אני הייתי שבוי שם שנים. מדי פעם היו משתמשים ב"יכולות" שהם אמרו שיש לי. הם לא הזבירו לי איך הוא עובד בשביל שלא אברח. מדי פעם הם היו מתילים עלי כישופים כדי לסדר לי מפות בראש, מפות של האזור הזה" טיירו הצביעה סביב, "הם מחקו לי את הזיקרון כדי שאני יוכל לעשות את תפקידי כראוי. הם התילו עלי כישוף כדי שאשתף פעולה, כנראה שהוא לא הצליח במלואו, אבל הסירנה כן עבדה. עכשיו אני מבין הכל. היכולת המיוחדת שלי, המשימה שלי ואיך הם מתקשרים. אחרי שראיתי את המפלצים האלה נזכרתי בהכל." קולו נישבר.
החזקתי בכתפיו, "אז בגלל זה הופעת שם בשדה הקרב?" התחלתי להבין, "הם שלחו אותך להופיע בכל מקום שמישהו יצליח לצאת ולהחזיר אותו או יותר גרוע: להרוג אותו. לכן הם הכניסו למוח שלך מפות, הם רצו שתהיה השומר שלהם!"
"אני יודע איזה בן אדם רע אני. אני עשיתי את זה" הוא הצביא על המפלצים ואז על השריתה שלי. "אני הבטחתי לי שלא יתחבר או אתן אמון באף אחד, לא כמ הורי… משהו מההחלתה הזאת הייתה כל כך חזקה שזכרתי אותה במעופל גם אחרי שמחקו לי את הזיכרון. אבל אז אני פגשתי אותך."
חיבקתי אותו חזק, "אתה לא אשם. אתה עושה את מה שאתה יכול… אתה לא רע! את הצלתה אותי!"
נאחזתי בו חזק יותר, "הצלתה אותי, איזה בן אדם רע עושה את זה?"
טיירו בא למחות אבל פשוט פרץ בבכי. "לא יכולתי לעזור להם, להורי, לך…"
ישבנו שם כמה דקות, מחובקים לנו לאור הכוכבים.
"אתה הבן אדם הכי טוב שאני פגשתי" אמרתי לו, הרחקתי את ראשי מאט כדי להביט בעייניו האפורות ירוקות.
טיירו נשען קדימה מאט ונישק אותי.