בלה סוויטר פרק 6 (חלק א')

אני עדיין לא בוטחת בשין ו"אחותו". זה שונה מטיירו, הוא כזה שטקן, לא מזיק ולא מזיק. ופתעום בא לו איזה מישהו בשם שון מג, הופך את עצמו למנהיג ועוד יורד עלי? לזה לא הייתי רגילה.
נוראה נהנתי להשוויץ מולו ביכולות שלי, הפה שלו היה פאור והוא לא יכול להקחיש!
המשכנו ללכת ביער, אבל לא ביחד. אני וכריס שמרנו מרחק מהנער שתוען שקוראים לו שון. טיירו הלך קרוב יותר אלי ואל כריס, גם הוא לא התלהב יותר מדי מהשחצן ההוא שחושב שהוא יודע הכל! אוף…
כריס נראתה שקועה במחשבות המתרידות אותה. אני מניכה שבקשר לדוד שלה והמפקדת של המחנה הצבאי שאולי אוייבת.
ניסיתי להפיר את השקט בקח שפתחתי בשיחה עם טיירו: "אז, באצם… לא סיפרתה לי, במה אתה מתמכה?"
טיירו החוויר, הוא התחיל לשחק באצבעות שלו. "אני… אני לא חזק, אני לא יכול לשמש אותכם במלחמה", נאנח טיירו, "אני לא… לא כמוך".
טיירו הביט בי בעיינים גדולות, אולי של עצב? לא, הערכה. הוא חייך אלי חלושות והתקדם מהר יותר, כך שכבר לא עמד לידי. הוא לא חזק… רגע, הוא התחמק מלענות לי! הייתי מושפעת מהעיניים הירוקות/אפורות שלו שהיו מאט שקופות ו… 'תתרקזי בלה' חשבתי, 'תתרקזי! את לא שמה על נער שאת בקושי מקירה!' נזפתי בעצמי, מה קורה לי?
"בלה?" שאלה פתעום כריס, "את חושבת שאולי, את יודעת, אם המכתבים עוברים דרך המי טהום…"
"כריס!" צעקתי, "את גאונה!"
"מה קרה?" שאל שון, שהתקרב לשמועה על מה מדובר. וונדי הלכה בשקט אחריו.
"אנחנו צריכים לעקוב אחרי המי תהום, למצוא את המתנקשים בשלטון ולנצח אותם!"
"אבל יקח נצח לחפור את כל השביל של המי תהום כדי למצוא את המקום!" אמר שון והביט בי לראות אם אני יצליח לחשוב על משהו.