בניו של השטן- פרק 15

~קייטלי~
הייתי רוצה לחזור להיות מחוסרת הכרה.
ונדר ניסה להרגיע אותי, אבל הכאב היה בילתי נסבל. הוא קרע את חולצתו וניסה לקבע לי את השבר, וחשבתי שאני עומדת למות. למות בחדר שהכניסה אליו לא הגיונית, ושאף אחד לא ידע מה באמת קרה לי.
לבסוף הוא נאנח בהקלה. "סיימתי."
לא הגבתי. לא זזתי במשך כמה דקות, מנסה להפחית את הכאב. לא הצלחתי לראות איפה ונדר, אבל הצלחתי לשמוע אותו מסתובב ברחבי החדר. הוא דפק על הקירות, מנסה למצוא יציאה- ללא הצלחה.
ניסיתי לקום מבלי להזיז את היד. נשענתי על הקיר, והכאב חזר, חזק וללא רחמים.
"מצאת משהו?" שאלתי.
"אני חושב שכן." הוא לקח כמה צעדים אחורה, וזרק את עצמו על הקיר. להפתעתי, הקיר קרס, ואור הסתנן דרך הפתח שהוא יצר.
"אתה בסדר?" צעקתי לו.
הוא השתעל כמה פעמים, וניסה לעמוד. "כן, אני בסדר. אבל… טוב, את חייבת לראות את זה."
כשלתי אליו. צמצמתי את עיניי לנוכח האור, אבל כשראיתי את מה שונדר רצה להראות לי, פערתי את עיניי בהתפעלות.
"זה…"
הוא הנהן בחיוך. "אנחנו עדיין בבית הספר הפרטי."
ציורי הקיר שראיתי כשבאתי לכאן לראשונה התנוססו על הקירות, יפים כמו תמיד. רציתי להסתכל עליהם ליותר מכמה שניות, אבל רחש הסיט את מבטי אל המשך המסדרון. צורה שחורה וענקית התקרבה אלינו, עיניה אדומות כדם, ציפורניה שחורות.
עוד שד.
"טיש…" סיננתי בשקט. יכולתי לראות את ונדר מרים את הפיגיון במטרה להרוג אותו, אבל עיניו היו מבוהלות. ידעתי שזה לא היה לו קל להלחם בשד ההוא בחדר, וזה נראה כמו בדיחה גרועה.
לפתע השד נעלם. לא מצאתי אותו בשום מקום, והוא נעלם כאילו האדמה בלעה אותו.
"קייטלי! תיזהרי!" צעק אלי ונדר. הסתובבתי בבהלה. השד חשף אלי שיניים, ונהם.
אני באמת רציתי להיות חסרת הכרה.