בניו של השטן- פרק 18

"הוא… יצא?"
הדלת הייתה פתוחה, ולא ראיתי את רין בשום מקום. יכול להיות שהוא יצא, בלי שום נשק, לתוך מסדרון מלא שדים?
"האידיוט הזה…" רטנה רינה. היא יצאה למסדרון אחריו, וקולות צעדיה נבלעו בדממה.
"אנחנו חייבים ללכת אחריהם, נכון?"
ז'אק נאנח. "מסתבר שכן."
שיערו האדום היה פרוע, ועיניו הירוקות בהקו באפלה של הכיתה. הוא נראה מבוגר יותר מגיל 16- הוא נראה כבן 19, אולי 20. תהיתי לעצמי מאיזה גיל הוא התחיל ללמוד ציד שדים, ועד כמה השד שלו חזק.
לפתע נשמעו צרחות מהמסדרון. מיהרתי לשם, ומה שראיתי הפחיד אותי מאוד- המסדרון היה מלא בדם, וגופות של אנשים היו פזורות על הרצפה. רין ורינה לא נראו בשום מקום.
שמעתי את מיסה מתנשפת בכבדות, וגם אני בקושי עצרתי את עצמי מלברוח. אני תמיד חיפשתי הרפתקאות ואנדרנלין, אבל אף פעם לא רציתי להיות ליד גופות. תמיד סלדתי מאנשדים מתים.
"רייק…" מלמלה לפתע מיסה, והצביעה על אחד הקירות. "מ…מה כתוב שם?" היא שאלה בקול חלוש.
הבטתי לעבר המקום שאליו היא הצביעה. שם, בדם אדום-שחור, היה כתוב בגדול:
"הוא עוד יעלה."
הבטנו בשתיקה על הקיר. הדם החל לנזול, ואחרי כמה דקות כבר לא היה אפשרי לקרוא את מה שכתוב שם. הוא יעלה… אני ממש מקווה שזה מחיר לחולצה, ולא משהו גרוע יותר.
"השדים אחראיים לזה?" שאלתי.
ז'אק הניד בראשו. "הם לא כאלה חכמים."
לפתע מיסה התנערה מקפאונה. "אנחנו צריכים ללכת לחפש את כולם. אם השדים האלה מסתובבים בחופשיות ברחבי בית הספר הפרטי, הם יכולים למות. השדים האלה הוכיחו כבר שהם יכולים להרוג." היא הצביעה על הרצפה, איפה שכול הגופות היו. ז'אק זימן את השד שלו, והוא האיר את כול המסדרון. יכולתי לשמוע את ז'אק מגחך לפני שהוא פנה ללכת.
"לעולם אל תמעיטי בערכם של ציידי שדים, ולא משנה עד כמה הם חדשים," הוא אמר בחיוך.