בניו של השטן- פרק 2

"מחשיך," אמר איזמו לעצמו.
חייכתי. סוף סוף הכאב בעיניים עבר. שמתי לב שעכשיו כשחשוך, יש ברחובות של פריז יותר שדים.
כן, פריז. סוף סוף גילינו איפה אנחנו.
וגם גילינו שזה לא מנומס לשאול אנשים באיזו ארץ אנחנו.
לכו תבינו בני אנוש.
"איפה אנחנו יכולים לישון?" שאלתי את איזמו. אך הוא משך בכתפיו.
הציק לי כול הקטע הזה שאנשים לא שמים לב אלינו. אני מתכוון, יש לנו זנב! איך אי אפשר לא לשים לב לזה? ניסיתי אפילו לנופף בזנב שלי מול הפנים של כמה אנשים. שום תגובה. זה איכשהו הציק לי.
פריז הייתה יפה בלילה. אני ואיזמו בהינו בפירמידה, שהייתה מוארת בשלל אורות. סירות גדולות שטו בנהר, והמוני אנשים עברו ברחובות שבהם שנינו הלכנו.
אנשים. בכול מקום יש אנשים.
התיישבתי על גדר האבן שהלכנו לידה. היא הייתה די גבוהה, אבל זאת אף לא בעיה בשביל שד. אף פעם אין לנו בעיה עם ריצה, קפיצה, נשיאת דברים כבדים….
"למה יש לכם זנב?"
הסתובבתי בהפתעה. איזמו, שרק הרגע התיישב, הסתובב גם הוא בהפתעה.
מאחורינו עמד ילד, עם שיער שחור ועיניים שחורות. הוא היה חיוור, אבל כמעט ולא ראו את זה בחושך ששרר. הוא עקב בסקרנות אחרי הזנבות שלנו, וכמעט ולא נראה מופתע.
"אתה יכול לראות אותם?" סוף סוף. בן אדם נורמאלי.
הוא הנהן, ואז חייך חיוך קטן. "אני תמיד רואה יצורים כמוכם. חלקם נראים כמו חיות, חלקם כמו אנשים. אתם לא תתקפו אותי, נכון? אתם נראים נחמדים…"
הרמתי גבה. לא ציפיתי שיהיו עוד שדים שעברו לאסיה. אבל אם אני ואיזמו עברנו, למה שהם לא יוכלו?
"אנחנו לא נעשה לך שום דבר." איזמו הפעם היה זה שדיבר. אני רק הנהנתי, כמחזק את דבריו.
"אנחנו סתם זוג שדים משועממים מגהנה שעברו לאסיה."
"מה זה 'גהנה'? ואתם באמת שדים?" הוא התיישב לידינו, הבעתו סקרנית. "אגב, אני רורי."
"גהנה זה העולם בו השדים חיים. אסיה זה עולם בני האדם." אמרתי בחיוך. "נחמד להכיר אותך, רורי."
והאמת שזה באמת היה נחמד. לא היה לי אכפת שרק הרגע הכרנו. זה פשוט היה נחמד.
"אז איך קוראים לכם?" רורי שבר את השתיקה.
"אני רין, וזה איזמו."
"נחמד להכיר אותכם," הוא אמר.
שתקנו לכמה רגעים. זה היה די ברור שהוא רוצה לשאול אותנו עוד כמה שאלות, אבל מתאפק. משום מה המראה הזה הצחיק אותי.
לפתע הוא צחק. "אני עומד ללכת ללמוד בבית הספר הפרטי, ואני עוד מדבר עם שדים. חה!" הוא המשיך לצחוק. איזמו הביט בי בשאלה. החזרתי לו את אותו מבט.
"למה אתה צוחק?" איזמו שאל.
רורי הביט בנו עם עיניו השחורות. "אני עומד ללכת לבית הספר הפרטי, ששם לומדים איך להפוך לציידי שדים," הוא אמר. "ואני עוד מדבר איתכם!"