בניו של השטן- פרק 20

"מיסה! רייק!"
הם חייכו לעברינו מהמשך המסדרון. למרות שפגשתי אותם לפני כמה ימים, שמחתי לראות שכולם בסדר. טוב, קייטלי הייתה יוצאת דופן. היא לא הייתה הכי בסדר.
למרות הגבס המאולתר שונדר הכין בשבילה, היא איבדה הרבה מאוד דם, ולא הצליחה אפילו לעמוד. היא התיישבה ליד הקיר, ופניה התעוותו בכאב. ז'אק וונדר ניסו לטפל בה, אבל היה נראה כאילו כלום לא עוזר.
"את אומרת שהשד גרם לזה?" שאל ז'אק.
"אה-הה…" היא מילמלה.
פתאום שמתי לב שהפצע שלה הופך בהדרגה לשחור. נראה שגם ז'אק שם לב לזה, כי הוא התחיל לחפש משהו בכיסיו. לאחר כמה שניות הוא הוציא מזרק, עם סוג של חומר ירוק ועכור בתוכו. הוא… עומד להזריק את זה לקייטלי?
היא פלטה צעקה כשהחוד של המזרק הוכנס לידה השבורה, אבל לפחות השחור מסביב לפצע שלה נעלם.
"חומר נוגד רעל שדים," הפעם זה היה תורו של ונדר לדבר. ז'אק הנהן בחיוך. "לקח לי די הרבה זמן למצוא אחד כזה. אני שמח שלפחות יש לו שימ-"
רוח נשבה במסדרון שבו היינו, וקטעה את דבריו של ז'אק. אבל לא רוח קלילה כמו בחוץ, אלא רוח חזקה יותר, ונדמה היה כאילו היא יכולה להעיף אותנו.
"מה זה לעזאזל?" הרגשתי אבן פוגעת בי במצח, והתחושה הרעה- התחושה שיגיע משהו גרוע יותר מהשדים האלו- התגברה פי ארבע. ניסיתי להאחז במשהו, אבל היד שלי תפסה רק אוויר. הראייה שלי התערפלה, ובקושי הבחנתי בסכין שהתעופפה לעברי משום מקום. הדבר היחיד שהפריד ביני לבין מוות בטוח, היה רין.
"אתה צריך להזהר יותר," הוא אמר, בעודו מסובב את הסכין בידו. שיערו השחור כיסה את עיניו, וחיוך פרוע היה מרוח על פניו. התיק האדום מאחורי גבו נפתח קצת, ויכולתי לראות חרב כולשהי.
צחוק קטע את מחשבותיי. הרוח נחלשה קצת, ויכולתי לעמוד נורמאלי. הצחוק נמשך, והיה נראה כאילו הוא מגיע הכול מקום- מהקירות, מהרצפה, אפילו מהתקרה.
"מי זה?!" צעקה רינה.
כאן העניינים רק התדרדרו- הרוח נחלשה בבת אחת, ובן אדם הופיע כשישה מטרים מאיתנו. לא, לא בנאדם- שד דמוי אדם. זנבו היה כרוך ברישול סביב רגלו, עיני החתול הצהובות שלו בהקו, ושיערו הלבן כמעט זהר. המבט שלו היה מפחיד, והוא חייך חיוך ספק מרושע ספק מטורף. הוא לבש טי-שירט סגול וג'ינס פשוט, ונעל מגפיים גבוהות. בחושך, היה אפשר בקלות לטעות ולחשוב שהוא בנאדם.
"אני חייב להודות שאני מורשם," הוא אמר בגיחוך. "לחשוב שבני טיפש עשרה כמוכם לא ברחו מכאן בצרחות אימה."
הוא עצם את עיניו, וגיחך פעם נוספת. "נראה שאני אהנה להרוג אתכם."