בניו של השטן- פרק 22

הלכנו בשקט במסדרון האינסופי. אף אחד מאיתנו לא דיבר במשך כמה זמן, והשתיקה הזאת העיקה על כולנו. ניסיתי למצוא משהו לומר שישבור את הקרח, אבל ללא הצלחה. במקומי, מיסה התחילה לשאול את השאלות:
"מה קורה כאן?" היא נעצרה בחדות, ואני התנגשתי בה. "מי זה היה? ולמה שדים נמצאים בבית הספר הפרטי? חשבתי ששדים לא יכולים להכנס לכאן. ולמי התכוונו ש'הוא יעלה'? המוות של קמיל קשור לזה? ז'אק, תענה לי!"
בשלב הזה כולנו עצרנו והבטנו בה. המבט שהיה על פניו של ז\אק היה עצוב, והוא השפיל את מבטו.
"אני באמת שלא יודע לענות על חצי מהשאלות שלך," הוא אמר. "אבל יש לי השערה לגבי השדים שנמצאים כאן."
הבטנו בו בסקרנות. זה היה נראה די מוזר שז'אק הוא בן 16 כמו… רובנו, והוא המבוגר האחראי כאן.
"הדבר היחיד שיכול להפיל את ההגנות מסביב לבית הספר הוא מישהו מבפנים," הוא אמר בעצב.
נתנו לדברים שהוא אמר לשקוע. מרגל? התקשתי להאמין בכך. למה שצייד שדים ירצה להצטרף לשדים?
עוד שאלה למיליוני השאלות שלי.
"אנחנו צריכים למצוא דרך לצאת מכאן, אחרי זה לשאול שאלות," אמר ז\אק בנחישות.
"ז'אק, אתה צייד שדים. לא רק זה, אתה גם מלמד כאן," אמר ונדר. "ואין לך מושג איך לצאת מכאן?"
"המסדרונות של בית הספר הם כמו מבוך. מבוך שמישהו יכול לשלוט בו. אם ההשערה שלי נכונה, אנחנו לא נצליח לצאת מכאן בזמן הקרוב."
כולנו נאנחו. לא ידענו אפילו מה השעה.
רק רצינו לצאת מכאן.