בניו של השטן- פרק 28

ליבי דפק בפראות, וזיעה קרה ירדה במורד צווארי. לא הבנתי אפילו למה. איזמו הוא שד, ואני מתעבת אותם בגלל מה שהם עשו לאבי.
אז למה אני ממש רוצה שהוא ישרוד?
"אתה חתיכת…" סינן רין אל המנהל.
בתגובה, הוא רק חייך. אבל למרות החיוך, המבט שלו היה קר כקרח.
לפתע, רין הפיל את התיק שלו, וכהרף עין, הוא שלף משם חרב. המבט הקפוא של המנהל נעלם, והוא הביט ברין בכעס. אבל היה עוד משהו בהבעתו… פחד?
הוא שלף את החרב מהנדן, ואני כשלתי לאחור בהפתעה כאשר היא עלתה באש. לא, לא באש רגילה- הלהבות היו כחולות. וכעבור שנייה, האש כיסתה גם את רין.
"הלהבות הכחולות של השטן…" מלמל לידי ז'אק.
עברו כמה שניות שנדמו כמו נצח, ואף אחד עדיין לא דיבר. אבל אז המנהל הרכין את ראשו, וצחק.
"אני מניח שאנחנו נתראה בפעם אחרת," הוא אמר, ואז נעלם מבלי להשאיר שום סימן.
ואז שוב השתררה דממה. רין ניצל את הזמן שכולנו קפאנו בשביל להחזיר את החרב שלו למקומה, אבל הזמן הזה לא נמשך הרבה מאוד.
"רין, מה אתה-" התחילה מיסה, אבל הוא קטע אותה.
"אנחנו חייבים למצוא את איזמו," הוא אמר, והלך לכיוון הדלת.
"רין, איזמו מת. אין שום מצב שהוא יצליח לשרוד נפילה כזאת," אמרתי בהיגיון, אבל הוא לא הקשיב לי. הוא יצא מבעד לדלת, ויכולנו לשמוע בברור את קול צעדיו בזמן שהוא מיהר לצאת מהבניין.
"נראה שאין לנו ברירה אלא לרדת אחריו," אמרתי באנחה.
רצנו אחריו. הרי מה עוד יכולנו לעשות? וכשסוף סוף יצאנו מהבניין, ראינו אותו ואת איזמו יושבים ומדברים בינהם.
אז הוא חי. הה.
אחרי שהתקרבנו אליהם, הבנתי שהם לא דיברו. איזמו ישב על הברכיים, והקיא דם. רין פשוט צחק מאחורה.
"אתם לא שפויים…" מלמלתי לעצמי. רק אחרי רגע הבנתי כמה המשפט הזה נכון- הם שדים, ולמרות זאת, הם הלכו לבית ספר לצייד שדים. למה? זה בדיוק מה שרציתי לשאול.