בניו של השטן- פרק 32

איבדתי את הכרה לפני שהספקנו להגיע אל כול השאר.
אבי אפילו לא יודעת מה הייתה הסיבה- רעל שדים שאולי פגע בי, חולשה בגלל ההקאה, או אולי בגלל שאני רעבה? אבל לא משנה מה הייתה הסיבה, כשפקחתי את עיניי, ונדר הביט בי בדאגה.
"מה… מה קרה?" שאלתי בבילבול.
"התעלפת בדרך. רין נאלץ לסחוב אותך עד לכאן," הוא אמר.
רק עכשיו קלטתי שאנחנו נמצאים באיזשהו אוהל. הוא היה בצבע חום, ולא היה בו דבר פרט לשק שינה (שעליו אני שכבתי) ושידה קטנה שעליה היו תחבושות, תרופות שונות ובקבוק מים.
"את יכולה לעמוד?" ונדר שאל בזמן שהוא סידר משהו על השידה.
"אני חושבת שכן," עיניתי, ונעמדתי. פרט לסחרחורת קטנה, לא הרגשתי כלום.
"האחרים בחוץ," הוא אמר. "אני אצטרף מאוחר יותר."
הנהנתי, ויצאתי החוצה. עדיין היה ערב, משמע שלא הייתי מעולפת יותר מידי. כולם ישבו מסביב למדורה, ודיברו בינהם בשקט. מיסה ישבה ליד מישהו שלא הכרתי, ודיברה איתו.
הוא היה נראה מוכר. ניסיתי להזכר איפה ראיתי אותו, כשנזכרתי במרפסת שאליה נכנסנו אחרי שיצאנו מבית הספר הפרטי. 'הזמן שלי נגמר,' הוא אמר שניות לפני שקפץ מהמרפסת. ועכשיו הוא יושב כאן, והוא נראה בדיוק כפי שנראה אז.
אז… זה היה רק לפני בערך שעה. כול כך הרבה קרה…
התיישבתי ליד רין, שחייך אלי כמו תמיד. "את בסדר?"
נאנחתי. כול הדאגה הזאת התחילה לעצבן אותי קצת. "כן כן, אני בסדר."
הוא גיחך לנוכח החוסר שביעות הרצון שלי, שנשמע גם בקולי.
"אז, מה עושים? שרים שירי מדורה?" שאלתי בחיוך, אך הוא מיד נמחק. איך אני יכולה לצחוק כשרק לפני חצי שעה ז'אק נהרג?
"חשבנו על לספר כול מיני דברים. כדי שלא ישארו כול מיני סודות ביננו, וכדי שנבין את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה טוב יותר," אמר איזמו, אשר שמע את שאלתי. "אנחנו פשוט חיכינו לך ולונדר-"
"שכבר כאן!" ונדר הופיע משום מקום, והתיישב לידי. "הייתי צריך לרשום כמה דברים. מצטער שאיחרתי," הוא אמר בחיוך.
השתררה דממה. כולם חיכו למישהו שישבור אותה, אך כמובן שזה לא קרה מיד.
"אז…" התחילה קייטלי. שיערה הג'ינג'י נראה כהה אפילו יותר באור של המדורה. "בואו נתחיל מההתחלה, אני מניחה," היא אמרה.
כול המבטים הופנו מיד לאיזמו.