בניו של השטן- פרק 6

ארוחת הבוקר הייתה כמעט זהה לארוחת הערב. לא שאני מתלונן.
הייתי עסוק במחשבות על החלום שלי, ועל החרב שכעת נחה בחדרי. למה האישה ההיא הביאה לי את זה? ממה היא ברחה בכלל? ולמה היא נראית לי כול כך מוכרת?
כול כך הרבה שאלות הציקו לי. זו הייתה הרגשה חדשה- בגהנה הכול היה כול כך פשוט. אתה לא צריך להתעסק עם כלום, רק לחיות.
ובמקרה של השדים החלשים יותר, גם לשרוד.
״רין, אתה בסדר?״ שמעתי את רורי שואל.
״כן, רק… חושב,״ אמרתי בשקט.
איזמו הביט בי בהבעתו האדישה הרגילה, אך יכולתי לראות שהוא מודאג. לפתע הוא קם ממקומו.
״תודה על הארוחה,״ הוא הודה לאימו של רורי. ״אבל אני חושב שכדאי שאני ורין נצא החוצה, לשאוף קצת אוויר.״ הוא אמר.
הרוח נשבה בחוץ, והיה קריר קצת. אבל לא היה לי ממש אכפת.
״אתה רוצה לספר לי על מה היה החלום?״ שאל איזמו.
סיפרתי לו על האישה ההיא, ועל החרב. הוא קימט את מצחו לרגע, אבל רק לרגע. אחרי זה הוא הביט בי עם עיניו הירוקות.
״החרב הזאת נשמעת כמו קומקאן,״ אמר איזמו, יותר לעצמו מאשר לי.
״כמו מה?״ קימטתי את מצחי בבלבול.
״קומקאן, חרב קוטלת שדים,״ הוא הסביר לי.
זה רק הגביר את השאלות שלי. למה שמישהו ירצה להביא לי חרב קוטלת שדים?
״אז מה התשובה שלך? אתה בא איתי לבית הספר, או שלא?״ שאל איזמו לפתע.
אופס. שכחתי לגמרי מהבית ספר הזה. עדיין לא הייתי בטוח אם כדאי לי לבוא, אבל…
״אם אתה הולך לשם, אז נראה שלא יזיק לי גם לבוא,״ אמרתי לבסוף. ״אתה יודע, להוציא אותך מצרות,״ אמרתי עם גיחוך קל.
״חה חה, מצחיק מאוד.״ הבעתו עדיין הייתה אדישה, כמו כול הזמן.
הבטנו בשקט במגדל אייפל. לאור יום הא נראה קצת שונה.
״כדאי שנחזור,״ אמר איזמו בשקט.
הנהנתי. לא ידעתי כמה זמן עבר, אבל חשבתי שאולי דואגים לנו. חייכתי לעצמי. בגהנה אף פעם לא דאגו לנו.
״מעניין מתי בית הספר הפרטי הזה מתחיל,״ אמרתי לאיזמו כשנכנסנו לבית.
״מחר בבוקר,״ אמר רורי שהופיע משום מקום.
משכתי בכתפי. זה לא ממש שינה לי אם זה מחר, או בעוד שבועיים.
״אז אתם הולכים?״ הוא שאל. ״לבית הספר?״
״נראה ש… כן.״ חייכתי.
נראה שהכיף מתחיל מחר.