בני הלילה: ההתפתחות פרק 7: תקיפה

פרק 7: תקיפה

– כריס –
אריק זינק לכיוונו של הערפד, אך הוא הסתובב במהירות ואריק פשוט זינק אל האוויר. הוא נחת על כפות רגליו, בזמן שאני רצתי לכיוונו של הערפד והוא לשלי.
זינקנו שנינו זה על זה באוויר, הכתי את פניו עם אגרופי בחוזקה ודם ניתז מפיו. זה לא הפריע לו כל כך. נחתנו כאשר הוא מעליי, מכה את פניי בחוזקה. אריק זינק עליו בשנית והשניים התגלגלו על הרצפה.
שוב הערפד היה מעל אריק, הוא הכה את פניו עם אגרוף אחד חזק, אפו של אריק נשבר והתעקל לצד ימין באופן מפחיד. הוא לא נרתע כלל ואפילו לא ראו זיק אחד של כאב חד. הוא אחז בגרונו של הערפד, מתחיל למחוץ אותו מהאחיזה. הוא התרומם על רגליו כאשר הערפד תלוי בין שמיים לארץ. צבע עיניו של אריק השתנו לצבע כסוף, לא ראו את אישוניו אך ורק כסף בעיניו.
הוא הידק את האחיזה ופניו של הערפד החלו להכחיל מרוב חנק. הוא נאנק מכאב.
"אריק!" קראתי לעברו, הוא שחרר את הערפד והוא נפל על הרצפה. גונח בכאב. אריק המשיך להביט בי אך צבע עיניו לא השתנו חזרה.
ניביו התחדדו עוד יותר והוא פסע לעברי. "אריק זה לא אתה." אמרתי בזהירות. ארשת פניו הייתה הדוקה וקרה. כאילו הוא לא מרגיש דבר.
"אריק!" קראתי לעברו, לפתע הבחנתי בערפד מזנק על גבו של אריק הוא נחת עליו- מהלך גרוע. ראשו של הערפד היה ליד גרונו מה שאפשר לאריק לאחוז בראשו, הוא סיבב את מפרקתו ודחף לכיוונו את הראש, הראש נקרע באכזריות מגופו.
צבע עיניו של אריק חזר להיות כחול בהיר והוא התמוטט על הרצפה בנפילה מגושמת.
"אריק.." אמרתי והתכופפתי אליו, הוא הביט בי חיוור יותר מתמיד. הוא הביט בגופה והביט חזרה בי.
"זה לא יהרוג אותו.. הגוף שלו בקרוב יזחל לראשו והוא יתרפא." הוא אמר, הנהנתי לחיוב. "אני יודע."
"אבל זה יהרוג אותו." אמרתי והזדקפתי בחזרה, שברתי במהירות את אחד מרגלי כיסא העץ ונעצתי אותו בחזהו של הערפד.

– ג'סיקה –
פקחתי את עיניי במהירות כשהרגשת צריבה הגיעה מרגלי. "תיזהרי ג'ס." הוא אמר, הוא הניח את כף ידו הגדולה על מפרק כף רגלי באיטיות והזיז אותה מקרן האור.
"תודה." אמרתי וגירדתי את ראשי מעט. שלחתי את מבטי אל אליס. היא עדיין הייתה רדומה. "אולי הם שינו אותה לערפדה?" אמרתי והבטתי אחר כך בו, באיטיות רבה הרמתי את כף רגלה לכיוון קרן השמש.
הקרן לא שרפה אותה כלל.
"היא לא ערפדה." קבעתי עובדה.
"אולי היא כמו ג'ונתן, שמסוגל ללכת באור היום." תומאס אמר והזכיר לי את הבן אדם השנוא עליי ביותר. אחרי היוצרים, אם הם בכלל בני אדם.
"לא יפה לדבר עליי." שמעתי את קולו מאחוריי תומאס. מיד הוא סיבב את ראשו לעברו במהירות וקם על רגליו. תומאס עדיין היה פצוע בכדי להילחם בג'ונתן. שיערו הזהוב היה בגוון מושלם עם אור השמש עליו. שפתיו הדקיקות התעקלו לחצי חיוך כאשר ראה אותי מביטה בו. הוא עטה על עצמו ז'קט עור שחור ומתחתיו חולצת וי כחולה בהירה וג'ינס כחול ארוך.
"ג'ונתן.." אמר תומאס, חצי אומר חצי רוצה לחסל אותו.
"אני רואה שלא הצלחת לקיים את ההבטחה שלך תומאס, אני רואה שחברתנו כאן היא ערפדה." הוא שלח את מבטו לעברי, תומאס הסתובב בכדי להביט בי. ארשת פניו היית זעומה אך עצובה במקצת.
"אז מה קורה בדיוק לערפד עליון שמשתנה לערפד במהלך השינוי שלו, את יודעת כל עניין ה'עוד יום עוד תכונה ערפדית וכל החרא הזה'." הוא צחק לעצמו, "אני פשוט חייב לדעת של מי היה הדם ששינה אותך."
"טוב לא באמת אכפת לי מדרמת הנעורים שלכם. המפקד שלי רוצה שאני אחזיר אתכם ליוצרים. את
כול–כם." הוא חילק את המשפט לשניים, הבנתי שהוא מדבר על אליס בנוסף.
"תעוף מפה ג'ונתן. תגיד ליוצרים המטונפים שלך שאם הם רוצים אותנו, שיבואו לקחת אותנו." אמר תומאס בגבורה, התקדמתי לעבר השניים באיטיות ובחשש.
אם אמות כל שושלת הערפדים תחדל מלהתקיים.
"זה באמת מאוד חבל תומאס. חשבתי שאוכל לפנות אליכם בדרך הקלה." הוא אמר, "אבל הם תמיד בוחרים בקשה."
ציפורניו של ג'ונתן התארכו לטפרים ארוכים ושחורים, ניביו התחדדו עד שכמעט נגעו בשפתו התחתונה. הוא נהם לכיוון שנינו בזעם ורץ לעברינו,
"רוצי." הוא אמר לי ורץ לעבר ג'ונתן, ממש כמו שני הבזקים שמתנגשים אחד בשני תומאס וג'ונתן החלו להילחם זה בזה. ג'ונתן הצמיד את ראשו של תומאס אל הקרקע וגרר אותו במהירות כאשר שבבי עצים ואבנים אפורים חודרים לפניו.
"תתרחק ממנו!" צרחתי, רצתי לעברו במהירות, משב רוח קל עבר על שערותיי ודחפתי את גופו של ג'ונתן מתומאס, גופו נהדף כעשרה מטרים לפחות מאיתנו, הרמתי את ראשו של תומאס משם והבטתי במראה המזעזע, דם בצבע ארגמן נטף מחורים קטנים ששם היו שבבי אבנים ועצים נמצאים שם.
"תודה." הוא אמר בלחישה וקם על רגליו, במהירות ג'ונתן דחף את תומאס והשליך אותו שוב על האדמה.
"מסתתר מאחורי בחורה קטנה?" הוא אמר בשוביניסטיות.
"ואת," הוא פנה אליי, שורט עמוקות את פניו, ראשי הושמט לאחור ונפלתי על האדמה. הוא התקרב אליי במטרה לחסל אותי, לא יכולתי לזוז אפילו לא סנטימטר.
כל מין הערפדים נמצא על כתפיי אך אני אפילו לא מסוגלת להילחם כמו שצריך.
"תתרחק ממנה." שמעתי את קולו של תומאס, הוא זינק על ג'ונתן, ידו השרירית אוחזת בגרונו של ג'ונתן, מהדקת את האחיזה לאט לאט.
"אני אחסל אותך לאט כל כך שתתכנן שאחסל אותך כבר." צחק תומאס באכזריות, שכחתי כמעט את הצד הזה בו.
לפתע יתד מעץ נורה על גבו של תומאס, הוא שחרר את אחיזתו מגרונו של ג'ונתן והתקדם כמה צעדים.
"לא.." אמרתי, קמתי באיטיות על רגליי אך בעיטה חזקה הכתה את פניי ונפלתי חזרה על הקרקע.
לפתע הבטתי בגופה של אליס, לפחות במקום בו היא נמצאה. היא לא הייתה שם, הבטתי לצד יותר וראיתי אותה עומדת מול ג'ונתן בגבורה.
"לא תגעו בהם." היא אמרה מביטה בג'ונתן ובאדם נוסף שאני לא מצליחה לזהות. עיני השמאלית נפגעה חזק.
"סינפירט." היא עצמה את עיניה ואמרה, לפתע הרגשתי הקלה ואיך שהוא נעלמנו משם.