בת לוויה-16

אני מטפסת בסולם חבלים, קצה אחד שלו נוגע בערקע, קצה אחר מחובר לענון, אני במרקח כמה מטרים מהענן, קרו מעופף סביבי אך הוא נראה שונה. הוא לא לובש את המסכה, כל הפנים שלו גלויים. הוא חיוור פחות ולושב בגדי כותנה לבנים, חולצה קצרה שחושפת את הזרועות שלו, ומכנס ארוך. הוא מדרבן אותי להמשיך לטפס. ומקניט אותי בחיבה, ואז אני שמה לב שגם העיניים שלו שונות, הן עדיין כחולות אבל לא בוהקות כמו תמיד, הן יותר רכות. בגוון אנושי של כחול-ים. שאני כבר ממש קרובה לענן קרו מטפס אליו. ואני לא רואה אותו. פתאום הטיפוס קשה יותר. עד שאני מגיעה לענן אני כבר מותשת לחלוטין. והיד של קרו נשלחת למשוך אותי לענן. אחרי שאני אוחזת בה אני שמה לב שהיא מכוסה בכפפה, לא הכפפה הרגילה של קרו, שחושפת את קצות האצבעות. אלא כפפה עבה שלא נותנת שום סיכוי לטיפת עור חשוף. קור מושך אותי למעלה ואני רואה את הגרסה השנייה שלו בשלמותה, הפנים שלו מכוסים במסכה. הוא לובש שריון עור מלא בשחור, הכנפיים שלו גם הן שחורות. העור החשוף והמועט שלו חיוור כמו נייר, והעיניים הכחולות הבהירות-מדי שלו בוהקות האור אכזרי. את מקומה של החרב האלגנטית שלו תפסה חרב ברוטלית ומכוערת. מוכתמת בדם שחור וסמיך, הוא ניגש אלי לאט לאט מחייך חיוך אכזרי ודוחף אותי מהענן. אני שומעת את הצחוק הסדיסטי שלו שאני נופלת לאדמה. הנפילה קצרה מידי, תוך רגע אני כבר פוגעת באדמה. אך הנחיתה שלי רכה משום מה. נחתתי בתוך יער אפל ומעורפל, על עץ קרוב קשורה הגרסה השלישית של קרו. הוא לובש את בגדיו הרגילים ואת המסכה, אבל הוא מכוסה כולו בדם, הדם שלו. הוא נראה כאלו הוא לא אכל במשך שבועות וחתכים מדממים מכסים את פניו, הוא כבול לעץ בחבלים עבים בבטן ברגליים ובידיים, והוא מתנשף כולו. משהו בעיניים שלו נראה מחריד. עד שאני שמה לב שהן כמעט אפורות, כאילו הן עיבדו את צבען שקרו עיבד את כוחו. "תעזרי לי" הוא נאנק בכאב. "מה לעשות?!" אני שואלת בהסטריה, "הסכין" הוא מצביע בראשו לעבר סכין ארוכה וחדה שזרוקה על הרצפה ליד הרגליים שלו, שעכשיו אני רואה שהן יחפות ומכוסות בצעמים מדממים, כמו כל חלקת עור חשוף. אני מרימה את הכ=סכין ומנסה לקרוע את החבלים, אני אפילו לא שורטת אותם. "אין טעם. זה או אני או את" הוא אומר בכאב. "מה זאת אומרת?" אני שואלת בקול רועד. "אני הולך למות. אלא אם כן תנעצי את הסכין בליבך" הוא נאנק. אני מנסה לחתוך את החבלים חזק יותר. "זה לא יכול להיות! אני אוציא מכאן את שנינו" קולי נשמע נחוש יותר ממה שאני מרגישה. "החבלים. מי שעשה לי את זה ווידא שלא תוכלי לשחרר אותי" הוא אומר, "מי עשה את זה?!" מי יכל לעשות לקרו החזק דבר נורא כל כך? "הוא" קרו נאנק ומצביע בראשו לעבר דמות כהה שמתקרבת לעברנו. הגרסה השנייה של קרו. זה שדחף אותי מהענן. "זה או אני או את! תבחרי!" הוא צועק "תבחרי!" שני הקולות מצווים כאחד.
אני מתעוררת בבהלה. ומוצאת את קרו שוכב עם הגב אלי. בריא ושלם. "זה היה רק חלום" אני מרגיעה את עצמי. אך אני עדיין יכולה לשמוע את קרו צועק אלי לבחור.