בת לוויה-18

Moon Llight 18/11/2013 613 צפיות תגובה אחת

קרו זע במקומו. משום מה אני ממהרת להעמיד פני ישנה, עיני עצומות אבל אני שומעת אותו קם הוא מתיישב מולי לרגע, בודק אם אני באמת ישנה, לאחר כמה שניות הוא מגיע למסקנה שכן, ומתחיל להתקדם בחרש לעבר היער, זה השלב שבו אני פוקחת את העיניים, הוא יותר מידי רחוק בשביל לראות אם הן עצומות אני בוהה בו בשקט עד שהוא כבר מוסתר בין העצים. "מה קרה כאן כרגע?" אני שואת את עצמי במחשבותי. אלא שאז קולו של קרו מגיע לאוזני.
"אני לא יכול לעשות את זה" הוא אומר. אף קול לא משיב לו. "אבל מה אם הענקים יתפסו אותה?" הוא נשמע נואש, כנראה הוא מפסיד בויכוח שלו עם מה שזה לא יהיה "כבר הבנתי שהיא מיוחדת, הבנתי את זה עוד ממזמן." קולו של קרו נשמע קרוב יותר עכשיו. "חבל שאין דרך שנוכל לדבר באמת…" הוא מוסיף בדכדוך, "הרי אתה מת כבר הרבה מאוד זמן. ואני… אני חי… ואני כנראה אחיה עוד די הרבה זמן" הוא מדבר על מישהו מת? "אני יודע שאתה לא באמת שומע אותי. אבל זה עדיין עוזר, לדבר ככה. מעניין אותי לדעת איך אתה התמודדת עם זה… עם כל האלמוות הזה… כי בינתיים אני לא מתמודד עם זה משהו. אדמונד אמר לי פעם שיש לי הרגלים משונים כאלה. דברים שאני עושה בכל פעם. אז לא ידעתי על מה הוא דיבר, אבל אני חושב שאני מתחיל להבין עכשיו. אדמונד היה כל כך חכם… לפעמים אני חושב שהוא היה הרבה יותר חכם ממני, אני לא חכם ממש, אבל אני מניח שאני יודע יותר מרוב בני האדם כי אני כל כך מבוגר, אני בכלל לא מרגיש מבוגר, אני מרגיש עדיין כמו ילד, גם אתה הרגשת ככה?" הוא שואל, טוב עכשיו אני ממש מפחדת, למי הוא מדבר לעזאזל? "אני מניח שלא, אני באמת לא יודע כמה זמן חיית, אבל יש לי תחושה שהרבה יותר ממני, אולי אני פשוט אוהב לדמיין שאתה חכם. חבל שמעולם לא נפגשנו… כי אז אולי היית יכול לענות לי…" רגע מה?! קרו מדבר על מישהו מת שהוא לא פגש מעולם? איך זה בכלל הגיוני? "הכל כל כך מסובך עכשיו… למה מישהו ירצה להרוג את הקידו? היא תמימה לחלוטין. ואני… אני… את האמת שממש קשה לי להסביר לך מה אני מרגיש כלפיה, זאת אומרת היא ילדה, והיא בת הלוויה שלי, לכן אני צריך להגן אליה, אבל משום מה האינסטינקטים שלי אומרים לי שהיא מסוכנת. בכלל הרגשות שלי כלפי כל בני הלוויה הם די מסובכים, זאת אומרת אכפת לי מכל אחד ואחד מהם, אבל הידיעה הזאת… שיום אחד הם ימותו ואני אשאר אני. זה ממש מסבך הכל. מעניין עם גם לך היו בני לוויה, אולי זה רק אני… רק אני לא מסוגל לחיות לבד לחלוטין את כל חיי, אני כל כך מפחד להיות לבד, בלעדיך, בלי ההגנה שלך." עכשיו אני יכולה לראות יותר טוב, קרו בלי ספק מישיר מבט על הירח, אני חושבת על מבטי ההערצה שקרו שולח בירח מידי פעם. כיאילו הוא רואה בירח… מישהו ששומר אליו. "אם היית חי בטח היינו חיים ביחד, ואז לא הייתי צריך לחפש אותך בשמיים כל כך הרבה,
אולי אפילו היית גאה בי… נכון אבא?"


תגובות (1)

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה זה נשמע לי כמו סיפור של סופר מנוסה אבל גם של ילד מלא דמיון ומבחנתי את יכולה לשלוח את הסיפור הזה להוצאה לאור.

22/11/2013 07:41
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך