גן המפלצות- תשכחו כל מה שידעתם על מפלצות- פרק א’ פרק ניסיון– השר הסודי

פרק 1
אריאל שכב במיטה שלו, התכסה בשמיכה עם מצעים עם ציורים של מפלצות ולידו ישב אבא שלו על כיסא נדנדה. ”אבא, תספר לי סיפור” אמר אריאל.
”טוב,” אמר אביו, ”בתקופה שדוד בן גוריון היה עוד ראש הממשלה, היה שר סודי שקראו לו סביון, עכשיו לא כל האנשים ידעו על סביון, הוא היה שר מיוחד שטיפל בבעיות אישיות של אנשים שפנו לממשלה, יום אחד, כשהוא צפה במופע תרבות קלאסי של קונצרט, דוד בן גוריון נזכר שהוא הכריז על מדינת ישראל, שמדינת ישראל היא מדינה עצמאית, הוא ידע הכל על ארץ ישראל והוא מאוד אהב אותה, כשהוא הלך לטייל בנגב ורצה לגור ולהתיישב בו, הוא כבר תיכנן שבקרוב הוא רוצה לשכנע אנשים לבוא לגור ולהתיישב בנגב, אבל זה היה מקום יבש ושומם, היה שם חם מאוד. השר הסודי….” ואז אביו שאל אריאל פיהק ואמר: ”אולי נמשיך מחר.”
”אבל אני רוצה לדעת מה קרה עם השר הסודי” אמר אריאל.
”אבל אני עייף, אריאלוש” אמר אביו של אריאל, יצא מהחדר שלו וכיבה את האור, הדלת הייתה סגורה ואריאל שכב במיטה שלו, הוא שמע את הרוח, היה לו קר, הוא התכרבל בשמיכה העבה שלו, זה היה עוד יום חורפי וגשום עם לילה שמלווה ברעמים ובברקים. הוא פחד מהחושך, הוא היה רק בן חמש, הוא הדליק לו את מנורת הלילה הקטנה שלו, הלך אל שולחן העץ הקטן שלו וצייר ציור, הרוח שרקה והוריו של אריאל לא ידעו שהוא יושב ומצייר. אריאל ניסה לעשות פחות רעש עם הטוש האדום, אבל הוא לא הצליח, הטוש נשמט מידו ועשה רעש גדול ואז הוא שמע רעש גדול של רעמים ואז קולות של גשם מטפטף. ”איפה בתיה? אחותי הגדולה?” הוא מילמל, ”היא עדיין בשיעורי ההעשרה האלו?” הדלת חרקה, אריאל רץ אליה ונעל אותה, הוא התנשם בכבדות, כיבה את האור הקטן וחזר לישון, הוא שכב על המיטה שלו והתכסה בשמיכה. אריאל לא הצליח להירדם, אז הוא קרא לאביו, אבל אביו הלך לישון, הוא לא שמע אותו. אריאל פחד, היה לו קר והוא רעד. בדיוק באותו הרגע, בתיה, אחותו הגדולה פתחה את הדלת של חדרו, אמרה לו לילה טוב, סגרה את הדלת והלכה לישון בחדר שלה. ”מה בתיה לומדת בשיעורי ההעשרה האלו? ולמה היא מסיימת כל כך מאוחר?” אלו המחשבות שהתרוצצו בראשו של אריאל ולא נתנו לו לנוח. ”מחר אני אברר” הוא חשב לעצמו, אבל אז הציקו לו עוד כל מיני דברים והיו לו עוד כל מיני שאלות. ”מה השר הסודי עשה?” וכל מיני דברים כאלה, הוא קרא שוב לאביו, אבל אביו לא שמע אותו. ”נו באמת” הוא אמר, לפתע הוא שמע קול נפץ חד. ”מה זה היה?” הוא שאל בבהלה. הוא ראה יצור לילה דרך החלון, הוא עבר ליד איש עם מגבעת שחורה שהיה בכניסה לביתו של אריאל. ”מישהו נכנס לבית שלי” אמר אריאל בפחד, ”רגע אולי זה… אולי בכלל הוא רוצה לפגוש משפחה אחרת בביניין שלנו. טוב, אני אחכה עד שהוא יבוא.” לפתע, אריאל שמע דפיקה על הדלת של החדר שלו. ”אוי לי” הוא אמר, כל גופו רועד ומשקשק, ”יכול להיות שזה הוא? אולי הוא נכנס עם יצור הלילה המפחיד?” איש עם מגבעת שחורה נכנס לחדרו של אריאל והסתכל עליו, הוא הדליק את האור הקטן שבחדרו. ”אני סביון, השר הסודי” הוא לחש, ”עדיין מספרים עליי כל מיני אגדות וסיפורים שמעתי שאתה ילד מיוחד, שיש לך דמיון פורה, שאתה אוהב לשחק בטאבלט, באתי לקחת אותך לבית האדום, יהיה לך כיף שם, זה בית מלון, אתה תוכל לקבל שם אוכל כמה שאתה רוצה והמחשבות לא יציקו לך, כי בתיה לא תהיה שם.” ”אני רוצה לבוא” אמר אריאל בהתלהבות, הוא קפץ ממיטתו ואמר בהתרגשות: ”אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה לבוא!” ”ששש, אל תצעק,” אמר סביון, ”ואנחנו צריכים ללכת על קצות האצבעות כדי שאמא ואבא שלך לא ישמעו את הצעדים שלנו.” ”בסדר” אמר אריאל בקול שקט והלך עם סביון, הוא יצא איתו מהביניין ונכנס איתו למכונית, הם התחילו לנסוע. ”אתה בטוח שיהיה לי שם כיף?” שאל אריאל. ”בטח שיהיה לך כיף,” אמר סביון, ”וחוץ מזה, זה כבוד גדול להיות איתי, אני השר הסודי” המכונית נעצרה. ”בסדר, הגענו” אמר סביון. סביון יצא מהמכונית ועזר לאריאל לצאת, הוא סגר את הדלתות של האוטו, כיבה אותו ואז הם נכנסו לבית אדום, גדול ויפה, הדבר הראשון שאריאל ראה בכניסה, אלו מנורות צבעוניות גדולות ועגולות, שולחנות וכיסאות ומוסיקה שקטה. ”די, אני מעדיף כבר להיות בבית שלי, תחזיר אותי הביתה” צרח אריאל. ”לא, אתה לא תלך הביתה. אתה תישאר כאן!” צרח סביון והסתכל על אריאל במבט זועם. אריאל התחיל לבכות. סביון הדביק על הפה של אריאל דבק סלוטייפ חזק. אריאל התחיל להשתולל והוא רקע ברגליו. ”אתה בטח אומר לעצמך ‘די כבר תעזוב אותי’ אני לא ארפה ממך, תשכח מזה, נפלת למלכודת של מלכי החשיכה, אני אחד מהם, אני ידוע בתור השר הסודי, סביון אביקרן, ואתה תאכל כל מה שאני אתן לך לאכול, ככה זה יהיה” אמר סביון, ”ואתה תישן רק מתי שאני אומר לך. ואני לא יודע אם אתה יודע , מתי שאני יוריד לך את הסלוטייפ מהשפתיים, זה מאוד כואב.” סביון צחק, הוא משך את אריאל, הוא זרק אותו על המיטה בחדר שאירגן לו, חדר חשוך עם אור קטן, ”לילה טוב, אריאל, שמעתי שאתה ילד רשע, רוצה את ההמשך של הסיפור. חושב על השר הסודי, דרך אגב אני קורא מחשבות, לילה טוב.” סביון טרק את הדלת. אריאל הוריד את הדבק סלוטייפ מהשפתיים שלו, זה כאב לו, הוא כמעט בכה, עיניו שהיו בצבע כחול- עמוק נצצו. הוא הריח ריח של פיצה מהחדר שלו וריח של ברד מתוק מילא את החדר. ”מה יש שם למטה? פיצה וברד? איך בא לי!” אמר אריאל, הוא פתח את הדלת, הוא היה עייף והוא היה עדיין עם פיג’מת המפלצות שלו, אבל הוא רצה לראות מה קורה באולם היין, למטה, הוא ירד במדרגות הלולייניות האפורות, הוא הריח את הריח המתוק של הברד והריח המגרה של הפיצה, הוא כל כך רצה. ”אה,” הוא אמר, ”אני רואה, ברד בצבע תכלת בכוס שקופה ופיצה חמה בקופסת קרטון גדולה ורחבה. יאמי! אני רק מקווה שהשר הסודי לא יכעס עליי” לפתע, אריאל ראה ערפדים, הם התעופפו לכיוון שלו ושברו את חלון הזכוכית של חדר האוכל השני, הם התקרבו אליו, אריאל התחיל לרוץ בין השולחנות, הוא לקח כוס ברד ומשולש פיצה והתחיל לאכול ולשתות, הוא ישב על יד שולחן, בתקווה שהערפדים לא יבחינו בו ויעופו אליו, הוא אכל עם כל הסועדים, היו כריכים, גבינות, טוסטים, אבל הוא העדיף לשתות ולאכול ברד ופיצה ואז הוא הסתכל לצד השני וראה את סביון מסתכל עליו במבט זועם. ”מה אתה עושה? אתה אמור להיות בחדר שלך, איזה ילד חוצפן, אפילו ארגנת לך ארוחה, מי היה מאמין, ברד ופיצה, מהמשובחים שיש לנו פה. איך הערפדים לא תפסו אותך” אמר סביון בציניות. ”הצלחתי להתחמק” אמר אריאל וחייך ואז הוא הרגיש שנושכים אותו ברגל, הוא התכופף ואז הוא ראה שמתחת לשולחן יש ערפדים. ”כן, אתה צודק, באמת הצלחת להתחמק כל הכבוד לך!” ליגלג סביון. ”מה אתה רוצה ממני?” צרח אריאל. ”את הכוחות שלך” צרח סביון.
”אבל אין לי שום כוחות!” צרח אריאל. ”יש לך ועוד איך, אתה יכול לעוף, אתה יכול לרוץ מהר, אתה יכול לטפס על קירות כמו ספיידרמן ולראות למרחקים ארוכים, אני רוצה את הכוחות האלו, אז אל תעשה לי פרצוף של ‘אין לי כוחות’ כי יש לך, אתה ילד חמש אבל אתה חכם ומתוחכם ואתה יודע לשקר, אבל עליי לא הצלחת לעבוד!” ”תיקח ילד אחר שיש לו כוחות על מטופשים, לי אין, אני ילד רגיל ואני רוצה לחזור לאבא ולאמא” אמר אריאל והתחיל לבכות. ”הבכי שלך משגע אותי!” צרח סביון. ”לא איכפת לי!” אמר אריאל בלגלוג.