האולימפיים…

בהר האולימפוס גרים אלים , חלקם נאים , חלקם מרושעים , ואף מצחיקים , בהר האולימפוס יושב לו זאוס המניאק על כיסאו , והרה המטומטמת יושב על ידו , אלו קללות שלא ניתן לספר , אף בטבל לא נספר , בהר האולימפוס פוסידון הוא גבר , וניקו הוא המלך , בהר האולימפוס האדס לשילטון , והנחש של הרמס אוכל עכברוש , בהר האולימפוס פרסי ואנבת׳ ביחד , וניקו יושב ללא נחת , בהר האולימפוס ג׳ייסון מת , וזאוס מתאבל , בהר האולימפוס אין עוד חרוזים אז יצאתי לטייל בעיקבות העכברושים! בהר האולימפוס חיים להם בנחת , האולימפיים . בהר האולימפוס יש ויכוך , מי יותר טוב? פוסידון או אתנה? ובהר האולימפוס , כולם שיכורים! שרים ורוקדים , ללא נחת שרים! דיונוסיס משתכר , הרמס גונב , הרה בועת לפוסידון בתחת והכל חוזר להיות כנחת , ובהר האולימפוס מהומה , כי כל האומה נעלמה , ולי נותר רק לספר , שבהר האולימפוס האדס לא גר , עם אישתו פרספונה , מבקר באילת! וכך אנחנו מסיימים , עם פוסידון ואתנה , ניקו העצוב , וזאוס העזוב , וכך ניגמר השיר או הסיפור כי לי חרוזים לא חוזרים! להתראות בהר האולימפוס!

מוקדש לכל שונאי זאוס! לכל אוהבי ניקו , פרסי ואנבת׳ וכמובן לאוהדי אתנה ופוסידון! מסכן האדס הפיצפון! ביי ולא להתראות!