האור האחרון-פרק 21 תחזירו אותו

'אני כותבת את זה שבוע אחרי שנגמרה המלחמה.
בבקשה,אם מישהו קורא את זה….תחזירו אותו.
לא הגיע לו למות ככה.תחזירו לי אותו! אני מתחננת….תחזירו אותו…
אני עדיין זוכרת את הקול השבור שלו….קורא לי…מצטער על הכל…תחזירו לי אותו!
לא רציתי שימות….לא רציתי! בבקשה תחזירו לי אותו!
אני חלשה…..כולם מעמידים פנים אך לא מצליחים….כולם שבורים….
בבקשה…..אני רוצה לראות אותו שוב….לשמוע את הקול שלו קורא לי….
אני בוכה.אני בוכה.אני מסתירה את פניי מהאחרים כדי שלא יראו את הדמעות.
כל ההרס הזה.כל הגופות.שכחתי כבר מזמן שמחה מהי.
שכחתי כבר,איך לחייך.שכחתי כבר,איך בוכים מרוב שמחה.אני בוכה רק מרוב עצב.
רציתי שיחייה.הוא הביט בי,חייך והבטיח שהכל יהיה בסדר.הוא הבטיח לי,שיחייה.
השאר מנסים לעזור.שיחזירו לי אותו.אני רוצה שיחזור.לראות אותו מחייך.
לראות אותו,לוקח מכחול ומצייר את חייו,במקום שאצייר בדמעות את מותו.
תחזירו לי אותו…..בבקשה ממכם.אם מישהו קורא את זה….תחזירו לי אותו.
הוא לא רצה למות ככה.אני לא רציתי שימות ככה.אני זוכרת את היום ההוא.
הכל נראה בהיר בהתחלה.השמיים היו כחולים.ואחר כך,אפורים.
גשם התחיל.גם השמיים בכו על מותו.בבקשה,אם מישהו קורא את זה…תעזרו לי!!!
תחזירו לי אותו….אני לא יכולה יותר….אני בוכה ורע לי.רע לי.רע לי.תחזירו לי אותו,כי רע לי!!!
בבקשה…בבקשה!!!! ואני ממשיכה לבכות…כי אני לא יכולה לעשות כלום….
וכי אני לא יכולה לחייך יותר….'

ג'ון:
הגענו לעיירה ההיא שקאיה דיברה עליה.עיירה יחסית ריקה.
רקס הלך לצידי."טוב,אני הולכת לחנות הצייד" אמרה קאיה.
"אני אלך לחפש חפצי כישוף טובים" אמר בלו.
"ואני אלך לי" חייכתי והלכתי להסתובב בעיירה.
"חכה" עצרה אותי קאיה."עוד לא קבענו נקודת מפגש" אמרה וכולנו עמדנו סביב המפה.
"אתם רואים את הביניין ההוא?" שאלה קאיה והצביע על מסעדה."כן" אמרנו כולנו.
"ניפגש שם בעוד שעתיים".'בבקשה,אם מישהו קורא את זה….תחזירו אותו'. שמעתי קול נשי חלש אומר."אמרת משהו?" שאלתי את קאיה.
"כן,אמרתי שניפגש…" "לא,אחרי זה" אמרתי לה.
"שום דבר" היא אמרה."זה מוזר" אמרתי והסתכלתי לצדדים.מישהי אמרה משהו.ג'ס הייתה בצורת
הזכר כרגע,אז לא הייתה היא.מישהי כאן קוראת לעזרה אבל….למה היא אמרה:'אם מישהו קורא את זה'?
הסתובבתי,וכולם כבר הלכו חוץ מרקס."בוא רקס" אמרתי לו,והלכתי לחפש את הקול.

'בבקשה…..הידיים שלי רועדות….העיניים שלי עייפות….תחזירו אותו.
אני מרגישה עייפה.אני רוצה למות.בבקשה.תחזירו אותו.
אני מרגישה רע.אני לא יכולה יותר.אני מרגישה איך לאט לאט העמדות הפנים שלהם נמחקות.
הם מנסים לשקר,אך לא מצליחים.בבקשה,אם מישהו קורא את זה….
אני מתחננת שתחזירו לי אותו!'

ג'ון:
הקול נעלם.הייתי בטוח שמישהי קוראת לעזרה.הלכתי בעיירה.היה שקט.
"שמעת על המלחמה?" שמעתי שיחה בין שני אנשים."כן,מסדר D מול מסדר X" ענה השני.
הראשון צחק,ואז שאל:"מי אתה חושב שינצח? בשני המסדרים יש אדוני עולם".
"בוא נזוז" אמר לי רקס,אך לא זזתי.עמדתי שם."ידעת על זה?" שאלתי אותו.
'אני מתחננת שתחזירו לי אותו' שמעתי את הקול שוב."מי שם?" קראתי לצדדים.
שני האנשים ורקס הביטו בי."לא שמעת את זה?" שאלתי את רקס.
"שמעתי מה?" הוא שאל בבלבול."אני יודע מה שמעתי.מישהי קוראת לעזרה.היא רוצה שיחזירו לה משהו…אבל מה?" שאלתי מביט לצדדים.רקס ושני האנשים פשוט עמדו שם,ולא ענו.