האיש שלא מת פרק 5

קול ניידות נשמע בכול רחבי הבית ספר. אני וכריסטין ישבנו מול זוג שוטרים ששאלו אותנו שאלות, אני לא ממש הקשבתי אני יותר חשבתי על כתב היד שעל החזה של הגופה, הוא היה מוכר לי מאיפה שהוא. "תודה על הזמן שלכם" אמרו השוטרים והלכו, "אני רוצה ללכת הביתה" כריסטין אמרה בעיניים מלאות דמעות הורדתי את הסוודר שלי ושמתי על כתפיה וקמתי מהספסל. היא קמה אחרי והלכנו לבית שלה, כשהגענו לבית שלה היא קרסה על הספה והתחילה לבכות, ישבתי לידה ושמתי יד על הכתף שלה ואמרתי "זה לא אשמתך" היא הסתכלה עלי ולאט לאט התקרבנו והיא נישקה אותי. בתום הנשיקה אני קמתי מיד ויצאתי החוצה, התיישבתי על המדרגות מביט ברחוב המואר. כריסטין התיישבה לידי ושאלה" מה קרה?"
"אני פוחד להתאהב שוב זה מה שקרה" עניתי, "למה?" היא שאלה, החלטתי לספר לה למרות שאני לא רוצה היא צריכה לדעת. "בחיים הקודמים שלי היה לי חברה אהבת חיי אבל היא מתה ואני לא יכול למות אני חי תמיד ולי נשבר הלב". "כשאני ימות אתה תמצא עוד משהיא בדיוק כמו שמצאת אותי" היא אמרה לי וקמה מהמדרגות, היא התחילה ללכת לכיוון הדלת ואז במהירות סובבתי אותה ונישקתי אותה עד שלא נשאר לי אוויר. התנתקנו אחד מהשנייה וראיתי חיוך על הפנים שלה ובשנייה שהיא הפסיקה לחייך שמעתי צעקה, לא צעקה של עזרה אלא צעקה של קריאה לקרב והיא הייתה קרובה…