האמת הלא כל כך יפה פרק 2
תקראו ברציתי להוסיף
*********************
"מתי אני מתחילה ללמוד שם?" שאלתי את ניק בקול רועד. "שבוע הבא" ענה בשקט וחיבק אותי. לא ידעתי אם לבכות או לצחוק לשמוח או להיות עצובה. "אתה…אתה גם תלמד איתי?" שאלתי "ל… לא" גימגם ואז ידעתי כבר מה אני אמורה להרגיש וישר בכיתי. "שששש סול את כבר ילדה גדולה את תסתדרי בלעידי" ניק ניסה להרגיע אותי. "איך אתה יודע?" שאלתי אותו בצעקה. "כי אני גם למדתי שם" אמר בטיפה כעס "מתי?" שאלתי "את זוכרת שבגיל שלך הייתי בפנימיה?" שאל "כן" עניתי "אז למדתי בפנימייה לילדים בעלי כוחות על טיבעיים הפנימייה שבה את הולכת ללמוד" אמר ברוגע "ואיזה כוח על טיבעי יש לך?" שאלתי "אני ערפד וגם את הולכת להיות ערפדית" אמר. פתאום כל הרגשות שלי נפכו לכעס "ומתי שקלתם לספר לי שכל החיים שלי הם שקר אחד גדול?!" צעקתי "שאח שלי הוא פאקינג ערפד ושגם אני הולכת להיות אחת שתשתה דם ושתחיה לנצח" המשכתי בצעקה "סול תרגיעי את הטון דיבור שלך אליי ותתחילי להתרגל לעובדה שאת הולכת להיות ערפדית" אמר ניק לי בצעקה "אני לא הולכת לבית הספר הזה" צעקתי "סול תעשי מה שאומרים לך למה את חייבת להיות כאזת קשה?! עכשיו הייתי מבין אם אבא ואמא היו מתאבדים בגללך." צעק עליי ניק אחרי השלב הזה לא יכולתי יותר פשוט התפרקתי. אני לא מאמינה אני לא מאמינה שזה מה שאח שלי חושב עליי איך הוא יכול לומר לי את זה. ניק ישר שם לב שהוא גרם לי לבכות וחיבק אותי אבל בשניה שהוא חיבק אותי העפתי את ידיו. "סול אני…" ניק התחיל לומר אבל אני כבר יצאתי מהבית והלכתי לכיוון המקום שאני הכי אוהבת. הים. למזלי הים הוא במרחק שתי דקות הליכה מהבית שלי ואני גם תמיד יכולה לראות אותו דרך החלון של החדר שלי. הגעתי לים לא היו הרבה אנשים בחוף רוב האנשים שהיו אלה זוגות שבאו לראות את השקיע. הלכתי למקום הקבוע שבו אני יושבת זה מקום שלרוב אנשים לא באים אליו. פתאום אני רואה בחור גבוה שרירי מאוד עם שיער שחור ועיינים אפורות מתקרב אלי ויושב לידי נו כמה ברור זה ניק. "סול אני מצטער" אמר ניק לא השבתי רק הסתכלתי על הגלים המרגיעים דמעה נפלה מהעין שלי ניק שם לב לדמעה חיבק אותי ולאחר כמה שניות הגיעה גל שלם של דמעות. "דיי יפהפייה אל תבכי" אמר ומחה את דימעותיי "את כבר בת שש עשרה את תסתדרי" אמר חיזקתי את חיבוקו "תודה" אמרתי "אז תסביר לי מה הקטע של הבית ספר הזה?" שאלתי את ניק כשאנחנו בדרך הביתה. "זה סוג של פנימייה את לומדת איך לשלוט בכוחות שלך ולפעמים יוצאים למשימות מדומות כאלה שהם שייכות לאימונים ויש גם משימות שהם נגד אירגון שקוראים לו ׳השמש השחורה׳ שמנסה לקחת את הכוחות של כל האנשים בעלי הכוחות המיוחדים" אמר התחלתי לחשוש מה יקרה אם ישלחו אותי למשימה ואני לא אצליח? מה יקרה אם יחתפו אותי? ניק כנראה שם לב לחששות שלי ואמר "אל תדאגי לא יקרה לך כלום וגם את תוכלי לפגוש אותי כל סוף שבוע" המילים של ניק הרגיעו אותי קצת. "ניק פעם שלחו אותך למשימה?" שאלתי "שלחו אותי להרבה משימות" השיב "תספר לי על משימה אחת ששלחו אותך אליה" ביקשתי "טוב אממ זה היה נגד אחד המדענים של ׳השהש השחורה׳ הייתי עם עוד שלושה חברים שלי היינו צריכים להרוג אותו ולשחרר את אחד התלמידים שנחטף" אמר "הצלחתם?" שאלתי "כן" ענה. הגענו הביתה נכנסנו ניק הלך להכין ארוחת ערב ואני עליתי לחדרי. פתאום משום מקום נכנס איש שלבוש בשחור לחדרי הוא נראה מאיים יש לו עור שחום ושיער חום עייניו שחורות ומאיימות. האיש התקרב אליי ואני התרחקתי עד שהגעתי לקיר. "ניק" צרחתי כשהאיש הוציא סכין מכיסו.
תגובות (0)