האנשים השקופים

זה היה יום יפיפה. העצים בחורשה לבלבו בירוק ותחתם צמח פרא עשב רענן שנפרס עד הנחל המנצנץ.
פרחים קטנים בשלל צבעים הציצו בביישנות בין העשבים הגבוהים ומדי פעם נראתה גם איזו חיפושית אדומה מתהלכת לה על רקע הירוק השופע.
השמש הייתה במרום השמיים, שעת צהריים אך עברה, והאוויר היה נעים ורוח קלה נשבה.
החורש נראה ריק מאדם, קדמוני אפילו בבדידותו הגלויה. אך אם היית מקשיב טוב טוב, היית שומע ציוץ חלש שנשמע כציוצו של עכבר.
אבל זה לא ציוץ. זה אפילו לא עכבר.
אם היית מסתכל טוב טוב, מחפש בקפדנות וברוב כוונה, היית יכול לראות אותם שם- מתחת לעץ הגדול ביותר בקצה החורש, מתחת לעץ הגדול ביותר, כנראה, ביער כולו.
תמצאו אותם מרוכזים יחדיו, מנצנצים בשמש וצוהלים משמחה. רובם מקושטים במיטב שיש ליער להציע- פירות קטנים ואדומים, עלים בגדלים וצבעים שונים ופרחים מכל הסוגים.
אלה הם האנשים השקופים.

הן עמדו יחד במרכז הקהל, שמחות עד אין קץ. "אני לא מאמינה שזה סוף סוף הגיע!" אמרה לואיז תוך קיפצוץ נלהב במקום, כפי שתמיד עשתה כשהייתה נרגשת. "כן! כל כך קשה להאמין שהיום הזה באמת כאן!" גם לאוליביה היה קשה לעמוד בשקט עם כל ההתרגשות שמסביב.
הנאומים עמדו להתחיל והבנות הצטופפו עם חבריהן קרוב יותר לבמה. "אני לא רואה את סם" צעקה לואיז לאוזנה של אוליביה, בניסיון להתגבר על הרעש. "אל תדאגי, הוא חייב להיות כאן איפה שהוא". כבמטה קסם, סם צץ לידן. "היי בנות" הוא חייך אליהן. "בדיוק בזמן!" אוליביה חייכה חזרה. "כבר חשבתי שלא תהיה איתנו בטקס! הייתי ממש כועסת עליך אם לא היית בא לחפש אותנו!" לואיז שוב צעקה, בניסיון להתגבר על ההמולה הרבה, כשהיא עדין קופצת בהתרגשות. "תראו! תראו! הפרופסור עולה לבמה לנאום! אני פשוט לא מאמינה שהגיע היום הזה" "שקט קצת, לו" אוליביה קטעה את דבריה של לואיז בנזיפה. "אנחנו מנסים לשמוע אותו." שלושת החברים ניסו לפלס את דרכם קרוב יותר לבמה, כדי לשמוע מקרוב את נאום הסיכום של מורם האהוב.
הבמה, שהייתה למעשה פטרייה אדירת מימדים, קושטה במאות פרחים לבנים זעירים, עליהם ישבו אלפי גחליליות קטנטנות. נראה היה כאילו הפטריה כולה זורחת, למרות אור היום שמסביב.
כאשר הפרופסור עלה לבמה, היה נראה כאילו הוא עצמו מאיר. הקהל הנרגש, שאהב מאד את המורה הזקן, השתולל וגעש, תוך מחיאות כפיים רועמות. אך כאשר הפרופסור הרים את ידיו, נפל שקט בקהל. עשרות פיות נסגרו ועיניים נישאו בציפייה אל הבמה.
"ילדים יקרים שלי, סוף כל סוף הגעתם ליום לו ייחלתם כולכם. עבדתם שעות על שעות, ימים על ימים רק כדי להגיע ליום זה ממש- יום ההסמכה שלכם. היום בו אתם מסיימים את הקורס ומקבלים רישמית את התואר הנכסף. היום כולכם הופכים באופן רישמי לשקופאים!" האדמה רעדה עם תשועות הקהל. צווחות אושר ושמחה נשמעו מכל עבר, חיוכים וחיבוקים חולקו בשפע.
"אך היום הזה כלל אינו סיום, זוהי רק ההתחלה!" רעם קולו של הפרופסור מעל הקולות הצוהלים. הוא לקח צעד לכיוון קידמת הבמה ובאחת, נפל שקט בקהל.
"היום מתחילה משימתכם האמיתית והשרביט עובר לידיכם. כפי שאתם יודעים היטב, מאז שהייתה קיימת האנושות, חיו לצידה האנשים השקופים. שנים רבות חיו שני המינים זה לצד זה, ללא כל קשר בינהם- האדם הקדמון חי במערותיו, צד בידיו ובעזרת אבנים, חי בפחד מתמיד מפני חיות טרף וחולי. לצידו, חיו האנשים השקופים על העצים בינות לעלים, בונים את עריהם, יוצרים ומתפתחים, אך מפחדים לרדת לאדמת היער בגלל הפחד ממה שמצפה להם שם.
שנים רבות מאד הם חיו כך, עד שאדם חכם אחד ואיש שקוף נבון במיוחד הבינו כי שיתוף פעלוה בין המינים יכול להועיל מאד שניהם. אכן, שיתוף הפעולה הוביל לשגשוג רב- הם גילו כי בעזרת שילוב של אבנים בהן השתמש האדם והעשב היקר לאנשים השקופים ניתן להעביר אש. בעזרת האש יכלו שני המינים לשמור על חומם בלילה ולהרחיק טורפים שונים. כך הם יכולו לאכול מזונות נוספים עשירים וטעימים. הם יצרו יחד את החנית, כלי האכילה וביגוד.
עת עת חלפו השנים והאדם התחיל להסתמך יותר ויותר על עזרתו של האיש השקוף בכל תחומי החיים. המצב הגיע לידי כך שהאנושות שקעה לחוסר מעש והסתמכות מוחלטת על עזרתם של האנשים השקופים. שקיעת האנושות אף החלה להעיק על אוכלוסיית האנשים השקופים, שהיו צריכים לכלכל גם את האדם, נוסף על אנשיה שלה.
מנהיגי שתי החברות החליטו לכנס אספה כללית על מנת לדון בבעיה ולמצוא לה פיתרון. תחילה האדם סירב לרעיון, היה להם טוב במצב הנוכחי. אך הרעיון פתח את עיינים למצב העגום של מינם ולבסוף הוחלט לנסות לכנס עצה. הישיבות נמשכו ימים ולילות. הנציגים ניסו לחשוב על פיתרון שיהיה טוב לשני המינים, אך אף לא אחד מהם מצא תשובה. הם לא רצו אף לא לשקול את הפיתרון המתבקש- ניתוק בין שתי החברות.
שבועות חלפו והבעיה נותרה בעינה. אף פתרון קסם לא צץ כדי להתיר את הסבך שנוצר. חלק מהנציגים כבר החלו לחשוב כי אין פתרון אחר מלבד הרעיון שלא נאמר, האופציה היחידה שהייתה בראש כולם.
מספר שבועות נוספים חלפו כך, עד שבוקר אחד אחד האנשים השקופים, בין הצעירים שהשתתפו בישיבות, נכנס בסערה למערה בה ישבו. כל המבטים הוספו אליו באחת. 'יש לי רעיון' הוא אמר, לא לחלוטין בטוח בעצמו. כל יושבי החדר תלו בו מבט עם תקווה נוצצת בעיניהם. 'אני חושש שזה לא הפיתרון האידאלי שאותו כולנו חיפשנו, אך הוא שומר מעט על דו הקיום הקיים כיום ומאפשר לבני האדם לחזור לחיים פרודוקטיבים ועצמאיים'.
כך נולד לו רעיון השקופאים- אנשים שקופים אשר עוברים הכשרה מיוחדת, הכשרה המורכבת מהכשרה תאורתית והכשרה מעשית שכל מטרתה היא ללמד את האנשים השקופים לעזור לבני האדם. אך עזרה זו לא נעשית בגלוי כפי שנעשתה עד אותו הזמן, שסימביוזה בין שני המינים, אלא בסתר, כדי לא לפגוע בעצמאותם של האנשים להם ניתנת אותה עזרה ולאפשר להם לחיות חיים פרודוקטיבים גם בלעדיה.
זוהי שבועה שעל כל שקופאי לקחת על עצמו לפני שהוא נכנס לתפקיד- להקדיש את חייו לעזרה לבני האדם, ללא תמורה או הכרה מצידם.
כיום, בני האדם כבר לא מכירים בקיומינו. הם חושבים שאנחנו רק אגדה יפה המסופרת לילדים לפני השינה כדי להרדימם. אך הינה אנו, ניצבים כאן היום, דורות לאחר אותה ישיבה גורלית, עודנו חיים ועודנו פועלים בתקווה לשנות את עתידם של רבים מהם ובתקווה להפוך את העולם למקום טוב יותר לאנשים השקופים ולאדם כאחד!".
מחיאות הכפיים והתשועות נמשכו זמן רב. השקופאים הבוגרים היו צריכים להשקיע מאמצים רבים כדי להשקיט את הצעירים הנלהבים.
כששרר לבסוף שקט, המשיך הפרופסור בדבריו "סיימתם היוםאת החלק הראשון של ההכשרה שלכם, צעד קשה שדרש מכם השקעה רבה ועל כך הערכתי נתונה לכם. אך ישנו שלב נוסף לפניכם, קשה לא פחות ויתכן לשחלקם אף קשה יותר. היום אתם הולכים להתחיל את החלק המעשי של ההכשרה שלכם.
אני בטוח שתמיד הלמידה נראתה לכם החלק המאתגר יותר של הלימודים ושתמיד חיכיתם בקוצר רוח לצאתכם לעולם ולפעול. אך, שתדעו לכם, ילדי היקרים, לא קל שם בחוץ ולא קל לשמור על שבועתינו. תפגשו סכנות רבות בחוץ שעלולות להעמיד אתכם בסכנת חיים או עלולות לגרום לחשיפתכם לעייני בני אדם. אומנם מטרתנו היא לעזור לבני האדם, אך שבועת הסודיות באה להגן עלינו לא פחות ממה שהיא נועדה להגן עליהם. כיוון שהפכנו לאגדה בעייניהם, הם לא יראו בעין יפה כל הפרה של המציאות כפי שהם מכירים אותה ועל כן הם עלולים להוות בעצמם סכנה ממשית במידה והם יגלו אתכם. זוהי אולי הגדולה בבעיות שבפניהן תאלצו לעמוד במסעותכם. אז הישמרו, השבועה אינה משחק ואינה נוסחה בשרירות הדעת. אנא, שימרו על עצמכם ועל שבועתכם.
מחר תצעו לעולם הגדול בחוליות אליהם תחולקו ויהיה עליכם להוכיח את יכולותיכם כשקופאים. תצטרכו לעמוד במספר משימות על מנת להפוך רישמית לשקופאים מוסמכים.
אך זוהי דאגה שנשאיר לזמן מאוחר יותר. בואו נחגוג!".
הקהל רעש ושמח, צהלות וקריאות נשמעו מכל כיוון. האוכל הוגש וקבוצות החלו להיווצר ברחבי הרחבה.
שלושת החברים הסתערו על האוכל יחד עם שאר הצעירים שרעבו מכל ההתרגשות.
לאחר שאכלו מכל טוב ורוו מעט מהשמחה הכללית, מצאו להם פינה שקטה יחסית לרגלי העץ הענק בא יכלו לדבר בנוחות.לאחר שהשיחה הנינוחה על הנאום, על כמה יפים כולם והיום היפיפה שהזדמן להם מיצתה את עצמה, עלה הנושא שבסתר ליבם הציק לשלושתם. "מעניין לפי מה מחלקים את צוותי המשימה" הירהר סם בקול, כשהוא עדיין לועס שאריות פטל עסיסי. "אין מצב שלא ישימו אותנו ביחד!" קראה לואיז "הם יודעים כמה אנחנו חברים טובים. חוץ מזה, אני חושבת שהם מתחשבים בביצועים שלנו בקורס, ותמיד היינו ביחד ותמיד הצטיינו בהכל". "אין סיבה שלא נשובץ ביחד" השיבה אוליביה בשלווה "הם רוצים שהצוות הנבחר יתפקד היטב, דבר שדורש בהכרח כי חבריו יסתדרו היטב בינהם ויהנו מהעבודה יחד. אנחנו עונים בדיוק על ההגדרה הזו. אותי יותר מעניינת, וגם קצת מדאיגה למען האמת, שאלת המשימות- מה יתנו לנו לעשות ואיפה, וכמה משימות צריך לעושת כדי להיות מוסמכים. חוץ מזה, איך בכלל הם יכולים לעקוב אחרי מה שאנחנו עושים?"
התהיות נשארו תלויות באוויר ושלושת החברים חזרו לחגיגות.
כאשר השמש החלה לשקוע כולם כבר שבעו עד להתפקע ורוב הנוכחים שאינם שקופאים צעירים כבר התפזרו. ”התקבצו לכאן! התקבצו לכאן!" הם שמעו מרחוק את המדריכה ברי קוראת. עשרות השקופאים הצעירים התקבצו מסביבה.
"אני הולכת להסביר עכשיו איך יתנהלו המשימות שלכם וכן לפרט את כל הפרטים ונלווים לכך. בסוף ההסבר אני אקריא את החלוקה לחוליות.
ראשית, כל הכבוד לכולכם שהגעתם לסיום הקורס בהצטיינות. אני גאה בכם כל כך" ברי חייכה בחום לכלל הצעירים שסביבה והם כולם הזדקפו בגאווה והחליפו בינהם חינוכים, אך קוצר רוח הרב והצפייה להמשך דבריה הורגשו מכל עבר.
"משימותיכם יתנהלו כך: על כל חוליה לבצע שלוש משימות. כפי שהפרופסור הסביר יפה כל כך, מטרתינו כשקופאים היא לעזור למין האנושי ועל כן בכל משימה על החוליה לעזור לאדם, זכר או נקבה, לשפר את חייו ולהובילם למקום טוב יותר. בכל אחד מהמשימות עליכם לעזור לאדם בשלב אחר בחייו, כדי להוכיח כי אתם ראויים ומסוגלים לעזור לכלל בני האדם ולא רק לחלק מסויים מתוכם- במשימה אחת יהיה עליכם לעזור לילד, בשניה לאדם בוגר ובשלישית לאדם בא בימים, אין הכרח כי המשימות יבוצעו דווקא בסדר הזה.
כל חוליה מונה שלושה חברי צוות אשר יצוותו יחדיו בזכות יכולותיהם המשלימות זו את זו לכדי תוצאה מייטבית שתוביל להצלחת כל משימה בה הצוות יצטרך לעמוד". שלושת החברים החליפו בינהם חיוכים, עד כה דבריה של המדריכה תאמו היטב את מה שהם ידעו וכן התאימו היטב לתוכניתם לעתיד. לואיז החלה שוב לקפץ במקומה בהתרגשות.
"כל חוליה תשלח לאזור מסויים, שונה משל החולויות האחרות, בו היא תבצע את משימותיה.
במהלך הקורס למדתם את כל הכללים והחוקים של משימות השקופאים- מה מותר ומה אסור לכם לעשות, איך עוזרים ולמי.
כדי שנוכל, מצד אחד, לעקוב אחר מעשיכם וכדי לוודא שאתם עושים את המוטל עליכם כראוי וכן, מצב שני, כדי לעזור לכם במידה ותזדקקו לעזרה, כל חוליה תלווה על ידי חייה מנחה. אותו בעל חיים ישאר איתכם לאורך כל שלוש המשימות וגם לאחר מכן, אם ארבעתכם תבחרו בכך.
סוג בעל החיים משתנה בהתאם לאזור אליו אתם נשלחים, אך כל בעלי החיים עברו, כמוכם, אימונים המכינים אותם במיוחד למטרה זו.
תפקידם להעביר לנו פירוט על כל מעשיכם ובמידה ויתעורר צורך, לקרוא לנו לעזרה.
כדי לסמן לכם שסיימתם משימה בהצלחה, כל חיה מנחה נושאת עליה שלושה פרחים מיובשים, אשר ינתנו לכם כאשר תשלימו כל אחת ממשימותיכם. לפרחים אלה יכולות ייחודיות ושימושיות אשר יתגלו לכם במהלך המסע.
עד כאן, יש שאלות?"
מיד חזרה ההמולה. ברי חיכתה כמה שניות ואז שלפה פעמון זעיר מכסף.