הבלש פרק 18 (לא האחרון לבקשתכם או שלא!)

הלכתי ולא התכוונתי לחזור אליהם. אני אנצח את הבלש בעצמי, בין אם הם רוצים או לא! אולי אני אקח איתי את הנער הזה דדקליף, אולי הוא יעזור לי…
הלכתי ברחובות של אוסטריה מרוצה מעצמי, כי סוף סוף הוצאתי את מה שהיה לי בלב עליהם. אני לא חוזרת, לא מביטה לאחור, ולא אכפת לי גם אם הם ירדו על הברכיים. האירוע הקטן הזה היה הקש ששבר את גב הגמל! נמאס לי מחבורת האנטיפטים האלה. כי אין מה לעשות לאלכס נמאס מכם תתמודדו ועל תבכו תתקעו מאה העשרים כי היא כנראה חוזרת לעתיד. ואז נתקלתי שמישהו, למזלי זה היה דדקליף.
"היי" אמרתי לו בגרמנית כמובן. "מוזר להיפגש שוב" המשכתי בגרמנית כמובן.
"חשבתי שאת והחברים שלך הולכים לשעון" אמר בחיוך שמח.
"הם לא חברים שלי" אמרתי משפילה מבט.
"טוב אז אם ככה אולי את רוצה לבוא איתי לשתות איזה משהו?" הפעם חיוך מפלרטט.
"ברור" אמרתי מחייכת . הייתי צריכה הסחת דעת. הוא הוביל אותי לבית קפה קטן שהיה ממש ליד הארמון של הנסיכה סיסי. ישבתי איתו וגיליתי שהוא דווקא די נחמד. הוא סטודנט למשפטים, בדיוק מה שאני רוצה לעשות! הוא עזר לי להירגע וטוב היה ממש נחמד אלי.
אחרי ששתינו קצת אכלנו קצת הגיע זמני ללכת לבדוק מה קורה אם חבורת המטומטמים הקטנה שלי. כן כן אני עושה את זה רק בגלל שזה או שאני באה או שהם מתים.
יצאנו מהקפה ונתתי לו את המספר שלי, וכן את המספר האמיתי. ואז הוא ניסה לנשק אותי אבל לחצתי את ידו והלכתי.
מצאתי אותם עומדים ליד השעון ורבים אחד עם השנים באמת מחזה מצחיק.

נקודת מבט ג'רי:
אני לא מאמין! איך נתתי לעצמי להתעצבן עליה!! למה? למה עשיתי את זה! עכשיו היא רצה לדדקליף שלה ואני לא אראה אותה שוב!
"הכל בגללך!" צעקתי על ריי "הייתה חייב לנשק אותה נגד רצונו!" צעקתי מיואש.
"מה? איך אתה יודע? וזאת לא אשמתי זאת לידיה!" אמר.
והתחלנו לריב כמו שלא רבנו לעולם.
"אהמ אהמ" שמענו קול מוכר לידנו. זאת הייתה אלכס! אני לא מאמין! היא חזרה! והיא נראתה ממש סמוקה. ידעתי היא הלכה לדדקליף!
"אפשר להפסיק לריב…." אמרה מנסה לא לצחוק.
"תראו מי חזרה…." אמרה לידיה. אבל אייס ויוקה רצו לחבק אותה ואני וריי הצטרפנו למרות שהא לא נתנה לנו לחבק אותה לצערי ולשמחתי כי גם ריי לא חיבק אותה.
"נכנסים?" שאלה מיתממת.
"נכנסים" ענינו כולם ביחד.