הגורל יבוא לקרתך.. קבל אותו?

רצתי בכוח אל הבניין העולה באש… הדקתי את הקסדה תוך כדאי והמשכתי לעלות במעלי המדרגות….
"ילדה?! ילדה את שומעת אותי?!?!" אמרתי בעודי עולה לקומה השנייה בבניין. ראיתי אותה שוכבת על הרצפה מחוסרת הכרה ומיד רצתי אלייה, הרמתי את הילדה לידיי ולא ידעתי איך לצאת… המשכתי ללכת עד שראיתי חלון בסוף המסדרון, מיד רצתי וניפצתי את הזכוכיות. כבאים חיכו לי עם טרנפולינה מנופחת. נפלתי על הטרמפולינה ומיד ירדתי מימנה עם הילדה… השכבתי אותה על הדשא והנשמתי אותה עד שהיא התעוררה…
"את בסדר?!" התנשפתי לרווחה…
"הצלת אותי…" הילדה לחשה…
"כן זו העבודה שלי…" חייכתי…
"הגורל יבוא לקרתך… קבל אותו…" לחשה והוציאה מי כיסה אבן אדומה כאש ושמה אותה על כף ידי.
"אני לא מבין…" אמרתי באי ידיעה…
"אנג'לה!!!" שמעתי את אמה צועקת לעברה ורצה לקרתנו…
"אני חושב שהבת שלך קצת מסוחררת…" אמרתי קצת בפחד..
"ברור… מה שהיא עברה…" האמא אמרה ולקחה את אנג'לה על ידייה…
"תודה לך! עם יש איזה שהיא דרך שאוכל להודות לך… רק תגיד…" אמה אמרה בנדיבות.
"טוב היא הביאה לי את האבן הזאת…" הוצאתי את האבן מי כיסי והראתי לאמה…
"אהה זה…" מילמלה האמא… "טוב אתה יודע איך זה ילדים… מביאים לך כול מיני שטויות את יודע…" חייכה והלכה מהמקום.
"היי סאם!" שמעתי את חברי קורא לי… "צריך טרמפ?" הוריד חברו את קסדתו…
"כן תודה…" חייכתי חיוך קטן…
"מה יש לך? אתה גבר גבר עכשיו אתה לא גאה..?" שאל חברי.
"בטח שכן… פשוט… הילדה הזאת הביאה לי אבן משונה" הוצאתי מי כיסי את האבן.
"תראה לי…" לקח את האבן מי ידיי והתבונן בה….
"סתם אבן אדומה… למה היא נתנה לך את זה?" שאל מסוקרן.
"בוא נדבר במשאית בסדר?" אמרתי לו והתחלנו ללכת לכיוון המשאית…
"למה לה לתת לך אבן כזו?" אמר והתבונן באבן שהייתה לו בידו…
"אני לא יודע…" לקחתי את האבן מידו.
"אני לא מבין היא אמרה לך משהו או שהיא סתם נתנה לך אבן והלכה?"
"היא אמרה משהו שהגורל איתי או יבוא לקראתי… לא זוכר במדויק…"
"אוו מלחיץ…" אמר בכול מצמרר…
"טוב זה לא עוזר לי שאתה אומר לי את זה.." אמרתי לו בזמן שעלינו על המשאית שהייתה בחניה…
מאז אני לא באמת מבין למה הילדה ההיא הביאה לי את האבן הזו… ועוד יותר מוזר שאמא שלה הייתה כול כך באטרף שאמרתי לה על האבן… אבל אני שומר אותה… לא יודע למה אבל אני מרגיש שאני חייב אותה… מעניין מה היא עושה…