הוק – פרק 3 – המפעל

זה היה אי קטן וחשוך. למרות הקוטן שלו היו בו ביצות רבות. הוק הלך לאט דרך השיחים השחורים.
ואבל אז, הוא הריח משהו, משהו נשרף. הוא ניגש קדימה, והוא מצא אישה זקנה עם בגד ארוך ושחור, יושבת ליד מדורה, ולידה בקתה קטנה מעץ.
"ואתה, אדוני?" היא אמרה בנימוס.
"אני פה לתשובות" אמר הוק.
האישה נאנחה. "מה עכשיו? הסוד האפל של המוות? מרכז העולם? האש של–"
"שום דבר מהשטויות האלה. איפה לוחמי החירות?" הוק אמר בתקיפות.
"טוב, זה שאלה דיי מאתגרת…" האישה הזקנה קמה ממקומה באיטיות, ושלפה מקל מה גלימה השחורה שלה. היא נעמדה ליד המדורה , והיא הורתה עם ידה להוק לבוא לכיוון המדורה. "לוחמי החירות לא נראו כבר שנים. יש האומרים שהם מתו. יש האומרים שהם חוקרים כוכב אחר. אבל אני יודעת שהם מסתובבים מסביב לעולם. מסתובבים בשביל החופש. ואתה הוא זה שמחפש אותם. כדי למצוא אותם, עליך להכיר אותם יותר טוב. לך לאזורי המולדת שלהם, ותראה אם תגלה משהוא מעניין…"

-גלורי סיטי-
"גלורי סיטי, אזור מולדתו של הומלס. אבל איפה כדאי להתחיל לחפש?" הוק הסתובב ברחובות עמוסות האנשים.
זה היה עוד לילה פשוט בעיר גלורי סיטי, בו המכוניות נוסעות במהירות, הרבה אנשים ברחוב, ועורות מהבהבים בכול בניין גבוהה.
"מה זה?" הוק ראה מודעה על עמוד. הוא ניגש אליו ותלש אותו. "התאספו ליום העשירי למולדת גלורי סיטי בבניין הכנסת הגדול. שם יהיה הרצאה על היסטוריית גלורי סיטי. אורח מיוחד, הומלס" הוק עזב את המודע, והתחיל ללכת לכיוון הכנסת.
"היי, אתה! עצור!" נשמע קול צעקה נמוך מאחורי הוק.
הוק הסתובב. "איך אפשר לעזור לך, אדוני?"
היה זה אדם גדול שלבוש בחליפה כחולה עם פסים שחורים. "זה שייך לך?" הוא אמר בתקיפות, והראה להוק את המודעה שהוא זרק.
"כן, זה היה שלי" הוק אמר בנימוס.
האיש הגדול שלך מכשיר קשר. "חבר'ה יש לי פה קוד 367, בבקשה תתייצבו"
לפתע נשמעו קולות של סירנות משטרה.
הוק היה מופתע. "מה לעזאזל עשיתי?!"
"זריקת אשפה היא עבירה פלילית פה" האיש הגדול כיוון אקדח מוזר לכיוון הוק.
הוק התחיל לברוח. ואחריו המשטרה.
"טוב, הגיע הזמן לנסות את זה!" הוק הוציא מכיסיו שתי צמידים עבים, שנראו מצוידים במכשירים מוזרים. הוא הרכיב אותם על ידיו. לפתע הוא שלף קרס קטן מכול צמיד. הוא זרק אחד מהם לכיוון מנורה גבוהה, הוא נתלה עליה, וזרק את הקרס השני למנורה אחרת, כך הוא המשיך בזמן שהמשטרה אחריו.
הוק שם לב שהוא הגיע לבניין הכנסת. הוא נחת על הגג. הוא הסתכל לאחור, אין משטרה.
היה חלון על הגג. הוק ניגש אליו. וחתך עיגול בזהירות עם רגלו הימנית ממתכת. הוא הרים את עיגול הזכוכית בשקט, זרק אותה על הרצפה וניפץ אותה. הוא הכניס מעט את ראשו דרך החלון. היה שם אדם עם חליפה שחורה מדבר למיקרופון.
"אז אנו, כולנו מודים להומלס על כך שהוא שמר על העיר הזו כבר עשר שנים. ולפני שנגמור אני רוצה להציג לכם, את האחד והיחיד…!" האיש ניגש לווילון אדום.
הוק כיוון קרס אחד לכיוון הווילון.
האיש הוריד את הווילון. "את הפסל הענק של הומלס! הבנוי מחומרים ממוחזרים!"
הוק נאנח.
"טוב, אתה יכולים ללכת לעסקים שלכם, לי יש פגישה עם הומלס במפעל הגדול שנפתח זה הרגע" האיש יצא מהבניין ונכנס למכונית שחורה וארוכה.
הוק הסתכל על המכונית, והתחיל לעקוב אחריה. אך הוא ידע שהוא מבוקש במשטרה. כך שבמקום ללכת ברגל על המדרכה, קפץ מגג לגג, נתלה על מנורות גבוהים. עד שהגיע לאחד הגגות, בו הוא ראה מפעל ענק. היו בו לפחות מאות ארובות שפלטו עשן שחור וכבד.
"הגיע הזמן להיכנס" הוק אמד, וניכנס דרך אחד החלונות הגדולים בצד המפעל.
זה היה מפעל ענק ונקי ביותר. הרצפה הייתה לבנה, קירות לבנים, הפועלים היו בעלי חלוק לבן. וכמות גדולה של הפועלים סחבו חבילות גדולות של חביות שחורות. היו אפילו פועלים שריחפו באוויר עם גלשנים מיוחדים. הוק היה מופתע.
"ארוחת הערב מוגשת" אמר מישהו ברמקול, כך שכול המפעל שמע.
מהר מאוד, כול המפעל התרוקן. רק הוק נשאר שם.
הוק ראה שלט, 'חדר המנהל' והוא הצביע עם חץ שהלך לכול אורך המפעל. "כן… בעולם אין הרבה אפשרויות…" אמר הוק לעצמו.
לאחר כמה קילומטרים של הליכה, להוק נמאס. הוא לא יכול ללכת מהר יותר, וזמנו אוזל. אך הוא ראה בפינה כמה גלשנים. הוא לקח אחד.
הוק הניח את הגלשן על הרצפה ועמד עליו. רגלו ממתכת היתה ממוקמת על עיגול אדום דמוי כפתור שטוח. "אוקיי. כפי שאני זוכר, צריך לשמור על יציבות, ולחיצה עדינה על כפתור ההתנעה" הוא לחץ בזהירות עם רגלו מברזל על הכפתור האדום. הגלשן ריחף באוויר. "עכשיו אני רק צריך לייצב את עצמי עם הידיים והגוף" הוק שלח את ידו הימנית קדימה וידו השמאלית לאחור. הגלשן התחיל לרחף קדימה.

השלט 'חדר המנהל' עמד מול הוק, ולידו הדלת.
הוק פתח את הדלת. החדר היה ריק. הוא עשה צעד עם רגלו ממתכת, והרגיש שהוא לצץ על משהו.
פתאום נורה לייזר קטן לכיוון רגלו ממתכת של הוק, אך מהשתקפותה של המתכת, הלייזר פגע בו, ונורה לכיוון אחר.
הוא פגע במשהו מתכתי, אך לא היה ניתן לראות במה הוא פגע.
לפתע, מהמקום בו הלייזר פגע, התחילו להופיע ניצוצות קטנות.
הוק הסתכל על הניצוצות. הוא הריח משהו. הריח היה מוכר… ריח שהוא הריח הרבה פעמים החיים שלו.
עינייו של הוק נפתחו במכה אחת.
"חומר נפץ!" הוא צרח וישר יצא מהחדר, זרק את הגלשן על הרצפה, זינק עליו, לחץ על הכפתור בכוח עם רגלו ממתכת, והגלשון התחיל לטוס במהירות.