הזיכרון – 2

ישבתי שם במשך שעות , על רצפת העץ הקרה .
כול חיי , כול המאבק שלי , מה שחייתי למענו נגמר .
הזיכרון – לא יחזור .
זה היה הסיכוי האחרון שלי .
גשם שטף את שמי הלילה הקודרים .
נדמה לי באותו רגע שהעולם בוכה – בוכה עליי
וכך אחרי כמה שעות . נרדמתי תשושה על הרצפה .
שטפי הדמעות בוהקים לעומת פני המפויחים .
באותו רגע הבנתי , חיי נגמרו .
זהו .
אין יותר טעם לחיות .
לחיות ללא הזיכרון ,
שהיה אמור להכיל
אותי .