הזמן שלו נגמר-סיפור קצר- פרק 1

המסדרונות הקרים נמשכו לנצח, צללים ארוכים של רהיטים ווילונות שמתעופפים מרוח הבלהות מבחוץ. החלונות התמלאו בשכבה דקה של כפור בפינות ונתנו למקום תחושה של אבדון ונטישה, אך זה לא היה המקרה. הוא הלך במסדרונות הארוכים ואוזניו תופסות כל רחש קטן, נעליו נעו בזריזות על השטיחים ורצפות העץ הנוקשות. הוא התאמן לזה כל חייו, כל שיעוריו אימנו אותו לרגע הזה. נשימותיו היו סדירות ורגועות, ידו החזיקה את הסכין. לא יותר מדי חזק, מספיק כדי שעם מישהו יתפוס אותו הוא יוכל לשסף לו את הגרון במהירות ולהמשיך במטרתו, הרוח הכתה בחלונות וגרמה לכל צליל קטן להוציא אותו מדעתו. היללה האינסופית נמשכה בעוד שהוא המשיך לחפש את החדר ולסרוק בתודעתו עם הוא לא התבלבל במיקום. חריקת דלת לא משומנת הזעיקה אותו וגופו קפא במקום, במרחק שלוש דלתות מולו דלת נפתחה בחריקה מחרידה שהתנגשה בקירות המסדרון וצלצלה לכל אורכו. אדם נמוך ומקריח מעד מהדלת והתנגש בחלון בקול התנגשות שגרם לחלון לשקשק, צעקה רמה שמטרתה הייתה להביך את האיש נשמעה אך הוא לא שמע אותה, הוא היה יותר מדי רחוק. האיש התחיל להתהלך לכיוונו, מחזיק את ראשו בידו ומוחה את ידיו במכנסיו, בבקשה שהוא לא יעבור לידי, אני לא רוצה להרוג אותו. הוא קיווה. אך לשווא. האדם הנמוך עבר קרוב יותר אליו והוא הצטרך להיצמד לקיר, בגדיו הכהים עזרו לו להשתלב אך הסיכויים שהאדם לא יבחין בו היו אפסיים. עם הראייה שלו לא טובה במיוחד הוא גם יצטרך להתעלם מהבל הפה שפלט כפור מהקור הנורא. האדם התקרב קרוב וקרוב יותר, הוא הבחין שמקרוב היו לו מדים של רב המשרתים. חלוק חום ועבה עם פס אדום מסביב למותנו, האדם עצר לרגע. הוא קפא במקום וידע שהוא מצא אותו. הוא יהיה חייב לעשות משהו, תנועת ידו של רב המשרתים רמזה על הצבעה, האם הוא ראה אותו?. ואז תנוחת היד של רב במשרתים השתנתה לזו שלפני עיטוש, הוא ידע שזה הזמן לעשות משהו. ברגע שרב המשרתים התעטש הוא הגיח מהחשיכה ובעזרת הנדן העבה של הסכין הלם ברכתו של האיש בדייקנות ובכוח רב, לא מספיק כדי להרוג, רק כדי שהוא ייפול. חסר הכרה. רב המשרתים שרק הצליח לפלוט התנשמות מהירה וחנוקה לפני שהנדן גרם לעולמו להיהפך לשחור. רב המשרתים שכב על הרצפה, נוחר וראשו הקירח מדמם קלות מהמכה של הרצפה הקרה, אין זמן לוודות שהוא חי. הוא היה חייב להמשיך,
הזמן של מישהו עבר.