החזרת את ליבי מהמתים-פרק 3 [מוקדש לרמבו ז"ל]

"את אומרת שאת אוהבת גשם, אבל שיורד גשם את פותחת מטריה.
את אמרת שאת אוהבת את השמש , אך כל פעם שהשמש יוצאת החוצה את הולכת לצל.
את אמרת שאת אוהבת את הרוח, אבל את סוגרת את החלון כל פעם שהרוח נושבת.
בגלל זה אני חושש , חושש כשאת אומרת לי שאת גם אוהבת אותי." [בוב מארלי]

הוא הכה בבטנה של לילי בחוזקה, מביט בה מתקפלת במקומה מכאבים, חיוך הנאה צץ על פניו, מייק היה סדיסטי.
"תגידי שאת אוהבת אותי!" אמר מייק בטון מפחיד למדי, מרים את לילי משערה.
"לעולם לא" הביטה לילי במייק, בשנאה אשר יכלה בקלות לשרוף אותו עד אפר.
"אז כנראה אני הכאיב לך יותר ויותר" חיוכו הנורא על פניו בשנית, בועט בגופה השברירי של לילי עד זוב דם.
"אתה יכול לבעוט בי, אתה יכול לדקור אותי, את יכול להשפיל אותי אך אינני היה לעולם שלך, אני אולי אסבול עכשיו אך בליבי היה חופשיה" אמרה לילי, מביטה בו , הבעת רחמים נגלתה על פנייה.
"למה את לא מוותרת? פשוט תגידי את המילים האלה ואני אשחרר אותך" סינן, מביט בה בהבעת פנים מטורפת לחלוטין, מה שתמיד לילי ידעה, ידעה כי מייק פסיכופת, אך בחרה לראות את הצד הטוב שבו, לאהוב אותו למרות הכול.

באותו זמן אותו איש זר הביט במקרה הנורא, מופתע לחלוטין מהאומץ של לילי למרות הכאב שהיא חוותה ברגעים אילו ממש. הוא הרגיש מוזר, הוא הרגיש כבוד כלפי מישהו פעם ראשונה בחייו, פעם ראשונה שצץ רגש בליבו המר. הוא רצה לגשת, להרוג את הבחור אשר פוגע בלילי, אך למרות הכול משהו עצר אוו, הוא הרגיש שכדי לו לא להתערב, שלילי יודעת מה היא עושה.

מייק החליט שהמכות הספיקו לאחר שראה כי לילי התעלפה, הוא החליט לוותר על מילים שהיו חסרות ערך בעיניו והחליט לגשת לעבודה.
הוא פתח את רוכסן מכנסו, פושט את מכנסו וחולצתו.
הוא ניגש ללילי, שגופה היה חשוף וכתמי דם נוראיים עיטרו את גופה, הוא התכופף אליה, לנערה אשר לא עשתה לו רע חוץ מלאהוב אותו, הנערה שעברה ממקום למקום בשבילו אך הוא החליט לשבור את ליבה, שוכב עם אחת מחברותיה הטובות ביותר.
הוא העביר את ידיו על שדיה החשופים לעיניו, מלטף בעדינות מצמררת את גופה של לילי שוב ושוב, למטה למעלה.
הוא התקרב אליה במטרה לספק את יצריו המיניים, הוא רצה רק את גופה, ניצל אותה לאורך כל השנים.
לפתע עיניה נפתחו , מביטות בשנאה מהולה בכעס .
"אולי תזהם את גופי, אך לנשמתי לא תגיע" צעקה, מתרוממת ממקומה למרות כל הקשיים, נתמכת בעזר הקיר אשר צמוד אליה .
"בואי לפה" סינן בכעס, מתקדם ללילי אשר צלעה לכיוון בגדיה.
"עוד לא סיימנו" אחז בידה בחוזקה , מחייך כמו פסיכופט וסוטר לה.
"אני חושבת שכן" חיוך אכזרי עלה על פנייה לרגע, מתכופפת במהירות ומחזיקה באבן גדולה, מכה את מייק בראשו עד לעילפון.
היא מיהרה להתלבש במהירות בבגדיה, מבחינה בכתמי הדם אשר עיטרו אותם.
היא החליטה לוותר על חיפוש אבוד אחרי חבריה במועדון הגדול והחליטה לתפוס מונית לביתם.
היא חיפשה בבגדיה את ארנקה ללא הצלחה, במאית השנייה שלפה לילי מאה דולר מארנקו של מייק וברחה הרחק הרחק מין הסמטה בה נמצא מייק.
היא נגשה לצומת, עוצרת במהירות מונית ונכנסת לפני שישים לב לבגדיה המוכתמים "א'נגל רינג 14, הוליווד בבקשה" אמרה, מושיטה לו את המאה דולר "העודף שלך עם תיסע מהר ולא תשאל שאלות" הוסיפה והנהג ענה בחיוב, לוקח את השטר ומכניס אותו לכיס מכנסיו.
"לילה טוב" מלמלה לילי, יוצאת מין המונית וניגשת ללובי של בניינה .
"היי דניס" חייכה לשומר , נגשת לקבלה של הבניין , מתעלמת מקריאות הדאגה של השומר הקשיש והחביב.
"היי לילי, איך אוכל לעזור לך?" חייכה פ'ייג, המזכירה הראשית של הקבלה.
"איבדתי את המפתח, יש מצב למפתח חלופי ובקשה להחלפת מנעול?" חייכה לילי, מסתירה את פצעיה.
"כמובן, תחתמי כאן ואדאג שמחר ישלחו מנעולן" חייכה, מחתימה את לילי על מסמך ומגישה לה מפתח לדירתה.
לילי החליטה בשל מצבה הפיזי לעלות במעלית היום ולוותר על מנהגה "לעלות אך ורק במדרגות כי זה בריא ועושה לך גוף משגע".
היא לחצה על קומה 10 , הקומה האחרונה בבניינה אשר השקיפה לכל הוליווד, והוליווד בלילה היא מקום מושלם לתצפית.
לילי השחילה את המפתח למנעול, פותחת אותו במהירות ונכנסת לדירתה המפוארת.
את הדירה חלקה עם ג'יימס וקורל אשר כמו לילי, הרוויחו די הרבה .
היא מיהרה להיכנס לחדר האמבטיה בחדרה, פושטת את בגדיה המלוכלכים ונכנסת למים הרותחים.
היא הרגישה איך הכאב נעלם לאט לאט, את תחושת השחרור.
היא טבלה את ראשה במים, מחזיקה את נשימתה ומדמיינת מה היה קורה עם היא לא הייתה פוגשת את מייק, עם היא לא הייתה חווה כאב שכזה כמו הלילה.
אך מה שהטריד אותה יותר אך שימח אותה מאוד, איך לעזאזל היא הצליחה לסבול הכול? הרי בשנייה יכלה להגיד " אני אוהבת אותך" למייק ולהינצל מכל הכאב הזה.
אך לילי ידעה שלאותם מילים היו משמעות רבה בשבילה, מילה שאולי תוכל להגיד אותה מיליוני פעמים אך היא תאבד חשיבות שכזאת.
מה שגרם לה להבין זאת לא היה המצב שחוותה הלילה, שחייה עברו כנגד עיניה, אלה הקלות דעת שאמר לה מייק במשך השנים שהוא אוהב אותה.
הדבר שפתח את עיניה היה הכאב שבאהבה ראשונה.
היא הבינה שאולי צלקות יעטרו את גופה והכאב יישאר למספר ימים אך כל זה שוו הכי היא שחררה את נשמתה, היא לא פוחדת מאהבה יותר.

באותו זמן ניגש הזר לגופתו המעולפת של מייק, בודק את דופקו ללא הצלחה רבה, מייק מת.
הוא מרים את מייק ללא התעניינות רבה ומחליט להעלים את הגופה, בשל הפחד שהמשטרה תגלה כי לילי הייתה מעורבת בכך ויהרסו לה את החיים.
הוא מיהר להשים אותו ברכב שכור אשר חיבל לו בבלמים ,חוגר אותו ובעזרת שלט רחוק מנהיג את הרכב לקצה צוק, מביט ברכב בו נמצא מייק מתגלגל על הסלעים הרבים ונעלם בים העמוק שמתחתיו.