החיים בצל הכוכבים-2 *~*

רוס שנא את הטיולים ברכבת השמיים. הוא ואחותו איב היו בדרכם ממארתיה לאוראנוס מפני שאך ורק במארתיה נמצאו העשבים שאמא של איב דרשה מהם נואשות בשביל בריאותה הנפשית.
רכבת השמיים נמתחה מעל בתי העניים והתנועעה בתנועות חתוליות כמעט כמו של הרוח עצמה, אך במארתיה הנסיעה ברכבת זו הייתה לפחות נסבלת, מפני שמהחלון הוא ראה את נופי
היפיפים. אתם מבינים, בקלימטל הוא מעולם לא ראה שלג, הוא לא ראה את הצורות הקטנות והיפיפיות הללו נופלות על האדמה דמוית הקרח, הוא לא ראה דבר שעכשיו נראה לו לחלוטין כמו גן עדן. ההרים הלבנים, הבתים הקטנים שכוסו שכבה לבנה ורכה אך נראו חמימים לחלוטין מבפנים, מארתיה נראתה לו יפה יותר מכל דבר אחר בעולם.
הוא ואחותו נכנסו לרכבת כשתיקיהם מכווצים על גבם בחוזקה, למרות שרמת הגנבות והפשע עצמו במארתיה היה נמוך בהרבה מאשר בקלימטל הם עדיין הרגישו שעליהם להיות מוכנים לכל דבר.
הרכבת עצמה הייתה שחורה כליל מבחוץ, אך מבפנים נמלאה צבעים חמים, אדומים וכתומים, ומדי פעם ירוקים שנתנו לה מראה ביתי. אבל לרוס זה לא נראה כמו בית, לו זה נראה כמו גיהנום חסר גלגלים או היגיון. איב הייתה צוחקת עליו ואומרת שאם הוא לא מפחד מהפושעים בקלימטל מעט התהפכויות קלות עם הרוח של הרכבת צריכות להיות קלי קלות, אך זה לא עזר.
הוא פיתח שיטה קטנה שהרגיע אותו ברכבות, למרות שהוא לא אהב לעשות את זה הוא נהג לקרוא לאנשים את המחשבות בזמן הנסיעה. מחשבותיהם הרגיעו אותו, נתנו לו משטח ישר להגיע אליו ולנוח בו, לרוב מחשבותיהם היו סתמיות, כמו \"אוי אני מקווה שלא שחכתי את מברשת השיניים שלי בבית.\", או \"מעניין איך כולם בבית…\", אבל היום היה קרה דבר מוזר.
הוא ישב לו בכיסאו הצר אך נוח שנצבא בחום ונמלא ריפוד אדום, והסתכל סביבו. על יד החלום, עם מבט חולמני במיוחד ישבה נערה בערך בגילו, היא לא נראתה שונה מהשאר אך המבט המוזר אך מוכר בו זמנית בעיניה משך את תשומת ליבו. הוא החליט לקרוא את מחשבותיה, רק כדי לזכות לקמצוץ מהחולמניות הקטנה וראוית ההערכה הזו.
אך כשניסה, ראה בעיני רוחו חומה לבנה מוצקת לחלוטין, ללא שום רווח. הוא ניסה לבעוט בה, לשבור אותה עם מוחו, אך דבר לא עזר. ובאותה השנייה היא הישירה את מבטה כך שיפגוש במבטו שלו בעזות כזו שלא יכל להחזיר את מבטו אליה, יש לה יותר עצמה מכל אדם אחר שפגש בימיו, למען האמת היא כנראה לא אדם כלל. הוא לא יכל לקרוא את מחשבותיה של הנערה עם המבט החולמני. הוא החל לחשוב שהיא כנראה מכשפה, אבל במארתיה לא היו מכשפים. המכשפים (או המעטים ביניהם שנשארו) חיים באוראנוס, בה הם יכולים לעשות הכל ללא להיראות בגלל האנשים הרבים. אבל במארתיה קוסם יבלוט כמו פיל בין עכברים, לכן אפשרות זו נפסלה.
בילדותו הוא שמע סיפורים על קהילה של משני צורה במארתיה, אך היא לא ראה אותם כבר מאות שנים, מצד שני גם קוראי מחשבה כמותו לא נראו כבר שנים רבות ותסתכלו עליו יושבה לו ברכבת כמו כל אחד אחר וקורא מחשבות לאנשים שחשבו שקוראי המחשבות אינם.
היא לא נראתה כמו משנת צורה, הוא חשב שמשני צורה עם היכולת שלהם להיות כל דבר יהיו… מרהיבים יותר. והיא נראתה פשוטה לחלוטין, לא לא נאה אך לא מיוחדת במיוחד ממראה.
ושוב, גם הוא לא מיוחד במיוחד במראו, אז מה זה אומר?
הוא לא שלט בסקרנותו והחל לגשת אל המקום הפנוי לידה במושבי הרכבת הישנים יותר בחלקו האחורי יותר של הרכבת. מבטה נראה מבולבל כשניגש על ידה, אך החומות בראשה לא ירדו.
….
מדליין ידעה שהבחור בהיר השיער היה קורא המחשבות שניסה לקרוא את שלה. הוא היה נאה בהחלט, שערו הקצוץ היה בהיר, עיניו הארוכות היו בצבע ירוק כהה וחום, עורו בהיר, זרועותיו ומבנה גופו היו שריריים ורחבים ושפתיו עבות. הוא לא נראה כאדם ממעמד גבוה במיוחד, אך היא ידעה שזה הוא.
לפני דקה מישהו ניסה לקרוא את מחשבותיה, למזלה היא עברה בדיוק את האימון הנכון בילדותה בארמון כדי לבנות חומות בראשה, אדם לא יחדור לשם בזמן הקרוב אלא אם כן היא תיתן לו.
הוא התיישב על ידה בסתמיות והרכין את גופו אליה ברמה שלא נראתה מוזרה או לא נורמלית, אלא בדיוק במידה הנכונה כך שהאנשים לא יחשדו. \"איך את עושה את זה?\" היה הדבר היחיד ששאל. קולו היה עמוק וחמים כמו עיניו. היא עשתה את מיטב יכולתה להיראות מופתעת, לאף אדם אסור לדעת מה היא, לפחות עדיין לא.
\"איני יודעת למה את מתכוון, ועכשיו אני מייעצת לך לחזור למקומך. אין בי רצות לשיחות ברגעים אלו.\" קולה נשאר רגוע אך היא חששה שכל מסעה עומד להתפוצץ בדקות הקרובות
\"את יודעת בדיוק למה אני מתכוון, אני לא יודע מה את אבל אני בהחלט יכול לעשות סצנה גדולה ברכבת הזו ולהכריז הכרזות שווא אם לא תגלי לי את האמת.\". היא לא הייתה בטוחה אם באמת התכוון לממש את איומיו אך ברגעים אלא לא הייתה לה ברירה, היא צריכה להמציא סיפור. למזלה, היא בהחלט הייתה טובה בכך.
\"רוצה לדעת את האמת?\" שאלה בכמעט לחישה, מופתעת מכמה מסתורית אך מהימינה היא נשמעה, הוא הנהן בהסכמה. \"הכרתי קורא מחשבות פעם, לפני הרבה זמן, אני יודעת עליכם יותר ממה שאתה חושב. ואני יודעת איך להגן עלי מפניכם.\" היא דאגה לכך שבקולה תהיה מעט אכזריות, כמו תשוקה לנקמה כך שהוא יחשוב שקורא המחשבות הזה עשה לה משהו, היא אפילו נהנתה מעט לשחק את הדמות הזאת של נערה הרפתקנית, שהכירה קוראי מחשבות, שלימדה את עצמה להתגונן מפניהם. זו דמות שיכלה להתרגל אליה.
…
היא לא נראתה כאדם שמשקר, בעצם היא בהחלט לא נראתה כשקרנית כשהיא שקרה לו,בפרצוף. הוא לא הבין איך קלט את זה, היא בהחלט הייתה שחקנית מוכשרת במיוחד אך הוא ידע שזה לא אמיתי, זה מוזר מדי בשבילו כדי להיות אמיתי.
\"אני מבין, את בדרכך לאוראנוס עכשיו? לבירה?\" שאל בתקווה שזה אכן יעדה, היו לו תכניות ברורות מאד כדי להבין מי היא הנערה הזו בדיוק.
\"לא שזה עניינך, אבל כן. אני בדרכי לשם.\", דיבורה היה קריר וחסר כל עניין בשיחתם.
\"אז אני אשמח ללוות אותך במסעך אם לא תתנגדי. הרי אין לך דבר להסתיר נכון?\" הוא ידע שנערה כמותה לא תתנגד לאתגר, בעיניה הוא ראה את הרצון לברוח אך את האחריות הרבה המוטלת על כתפיה הצנומות.
\"אני אשמח.\" אמרה ללא כל חמימות בקולה.
הוא חזר למקומו באותה מהירות בה הלך, אחותו הסתכלה עליו ושאלה עם בלבול רב: \"מה קרה עכשיו? מי זו הנערה איתה דיברת?\".
\"איב, אני חושב שפגשתי משנת צורה.\"