החיים על אי בודד

היי כולם. כמו שאמרתי בסיפורים אחרים, לא יודע אם תהיה לי השראה, אבל אני אנסה. מקווה שתאהבו, the-one-and-the-only.

שלום עולם. אני לא יודע אם זה יגיע אליך, אבל אני מקווה שאוכל לשלוח את המכתב הזה בעצמי.
קוראים לי קיילב קלארק. אם שמעתם על רוזמרין קלארק, בבקשה תגידו לה, במקרה שהמכתבים האלה לא יגיעו אליכם בתקופת חיי, שאני מתגעגע אליה, וחושב עליה כל הזמן.
הייתי נותן לכם את העובדות כמו שהן, אבל החוש הספרותי שלי אומר אחרת. אז ככה זה התחיל, אני וכמה מהשותפים שלי תכננו מסע ארוך מספרד אל אמריקה. תכננו לקנות לנו בית קטן אולי, ולהקים עסק משותף. הכל השתבש כשהספינה שלנו טבעה בסופה הגדולה ביותר שראיתי. כל החברים שלי נמצאים עכשיו עמוק בים, אבל אני, למזלי, או לא למזלי, שרדתי.
הגעתי לאחד האיים האלה שכולם מדברים עליהם רע, איפה שחיים פראי אדם, קניבלים ואוכלי נבלות. לא שמעתי על אף אדם הגון שהצליח לשרוד שם, חוץ מהפרופסור על פי עצמו, ואחד מחברי הטובים, אנתוני שורט.
כשהגעתי סוף סוף ליבשה, הסתכלתי על האזור, ורצתי רחוק ככל שיכולתי. אחרי שהיער הפך ליער והיער והעצים הפכו עבותים יותר ויותר, ראיתי מרחוק מעין מאהל קטן, מוקף בגדר נמוכה.
פחדתי ללכת לשם, אבל לא הייתה לי ברירה. התקרבתי אל הגדר כשלפתע הרגשתי חבל נמשך מתחת לרגלי, ולפני שהספקתי לומר משהו, הייתי תלוי מהרגלי, קשור לאחד מהעצים לידי.
"היי! היי!" צעקתי.
"אוך לעזאזל, חשבתי שאמרתי לכם לא להתקרב לכאן טיפשים מטופשים שכמוכם!"
"מה?! מי מדבר שם?!"
ממבטי ההפוך ראיתי בחור רזה וגבוה, שנראה מעט יותר מבוגר ממני.
"או" הוא אמר "זה חדש."
"למה אתה מתכוון חדש?" צעקתי בפאניקה גוברת "תוציא אותי מכאן!"
"בסדר, תירגע" אמר, והוציא סכין מאיימת למראה מכיסו. לרגע אחד השתנקתי, אבל הוא חתך את החבל שהיה מחובר לרגלי ואני נפלתי על האדמה.
"היי." הוא אמר.
הסתכלתי עליו בתמהון.
"אני אנתוני. אנתוני שורט. ואתה…?"
מי זה הבחור הזה? שאלתי את עצמי. איך בשם אלוהים הוא חי כאן?
בזמן שתהיתי אם יכול להיות שהוא יוביל אותי בחזרה הביתה, הוא אמר "אתה לא דברן גדול, הא?"
מצמצתי לרגע, כלא מבין שהוא פונה אלי.
"ומי אתה אמור להיות?" שאלתי.
"הממ, חשבתי שכבר אמרתי את זה" אמר "קוראים לי אנטוני שורט, אתה יכול לקרוא לי אנתוני, או שורט, או פרופסור שורט. אבל לא אנתון, זה לא מתקבל על הדעת."
"פרופסור?" שאלתי "איזה מין פרופסור נמצא באזורים האלה?"
"פרופסור שורט, זה מי. אז, עוד לא אמרת לי מי אתה."
הסתכלתי עליו לרגע, וחשדותי רק גברו. אולי הוא מטורף? או שהוא משקר לגבי זהותו? מי זה לכל הרוחות פרופסור אנתוני שורט?
"אני מעדיף לא לחלוק את המידע הזה עם זרים, תודה לך." אמרתי באדישות.
"הממ, מעניין." הוא אמר, והסתכל על האוויר הריק. עברו כמה שניות. "פרופסור?" שאלתי.
הוא לא הגיב, רק הסתכל על האוויר. "פרופסור!"
"הא? מה? אה כן, זה אתה, בדיוק דברנו נכון?"
הוא כנראה באמת מטורף, חשבתי לעצמי, אבל לא נראה שהייתה לי בררה מלבד להצטרף
אליו.
"תגיד לי פרופסור, אתה יודע איך להגיע מפה לספרד?"
"לא ממש." הוא אמר. עברו כמה שניות של שקט שוב.
"אז…" אמרתי, בניסיון לפתח שיחה "פרופסור למה בדיוק?"
"מה?"
"אמרת שאתה פרופסור, באיזה תחום אתה עובד?"
"או, בשום תחום מסוים, אני עוסק בכל מה שאני יכול להתעסק בו במקום הזה."
"כן, אבל באיזה תחום התמחית? באיזה תחום קבלת את התואר?"
"בכולם?"
"מי נתן לך את התואר של פרופסור בכל התחומים?"
"פרופסור שורט, זה מי."
"אז כשאמרת שאתה פרופסור, לא התכוונת שאתה מוסמך על ידי…"
"אף אחד חוץ ממני." הוא השלים את משפטי.
"אז, מר לא-שם, אתה רוצה להתלוות אלי לאחוזה?" אמר, כשהוא מצביע על קבוצת האוהלים הקטנה שראיתי קודם.
מי לכל הרוחות הוא אנתוני שורט? לא חשבתי שכדי לי לבטוח בבן אדם כזה, אבל מכל מה ששמעתי על המקום הזה, הוא נראה הבחור הכי נורמלי בסביבה.
משכתי בכתפי ועקבתי אחריו אל האחוזה הקטנה שלו.