החצר השחורה- פרק 3

פרק 3
ספיידר איקס והחצר השחורה

רדגה והמכשף עלו למטוס. "וואו" צרחה רדגה, "אני מצטערת, אני פשוט לא יכולה לעצור את פרץ ההתרגשות, זה פשוט וואו! יש, אנחנו נטוס לבית מלון, ואז אנחנו נעבור בחדרים יהיה שקט ואורות וחדרי אוכל, אני מתרגשת! וואו, ואנחנו עוד הולכים לטוס!" "רדגה!" צרח המכשף. "סליחה," מילמלה רדגה, "זה לא יקרה שוב" "תשבעי שזה לא יקרה שוב" אמר המכשף. "להישבע במה?" שאלה רדגה. "במטוס" אמר המכשף. עיניה של רדגה זהרו והפכו להיות אדומות ואז אחרי כמה דקות שעברו בשקט ובנחת, הן חזרו לצבעם הרגיל והיא הרימה את ידה. "מצוין רדגה!" אמר המכשף, "ידעתי שאני יכול לסמוך עליי" "כן" אמרה רדגה וחייכה. "תיזהרי!" הזהיר המכשף, "גורלך תלוי בגורל המטוס, תני לי את הכרטיסים." "אופס, איבדתי אותם" אמרה רדגה ופישפשה בכיסה, היא הוציאה את ארנקה. "אפשר לקנות עוד כרטיס?" היא שאלה בחשש. המכשף ציקצק בלשונו והניד בראשו לשלילה. "נו באמת" אמרה רדגה, "אני טיפשה, זה מה שאני, רגע, אנחנו ניכנס ממש לתוך בית המלון? לכמה ימים?" "חודש, יופי לך?" אמר המכשף, "תרגעי, תפסיקי עם פרץ ההתרגשות הזה, אני מבקש ממך, אני מבקש יפה, עכשיו תביאי לי את הכרטיס." "אבל אמרתי לך שאיבדתי אותו!" צרחה רדגה. "מזל שזה נמצא אצלי!" אמר המכשף, רדגה והמכשף נכנסו למטוס, הם ראו שורה ארוכה של מושבים. "אנחנו יושבים כאן" אמר המכשף והצביע על שני מושבים מרופדים, מסודרים ונקיים. "תתארגני" אמר המכשף, רדגה שמה את המזוודות שלה במקום מיוחד מאוד במטוס, הספיידר איקס ומה זה לדעתכם? חדר קורי העכביש! "בסדר, שמת את המזוודות שלך בבטן המטוס?" שאל המכשף. "כן" שיקרה רדגה חייכה, ושערה הארוך והמפותל, התנופף ברוח הקרה שנכנסה לתוך המטוס. "את בטוחה ששמת את זה שם ולא במקום אחר?" שאל המכשף. "אני בטוחה במאה אחוז ששמתי את המזוודות שלי בבטן המטוס" אמרה רדגה. רדגה והמכשף התיישבו על המושבים שלהם. "רגע, למה אנחנו טסים במטוס ולא עפים?" שאלה רדגה. "כי אם עפים זה לוקח ימים." עכשיו אני אשאל אתכם, קוראים יקרים, למה אתם חושבים שרדגה שמה את המזוודות שלה בחדר קורי העכביש? לא מצליחים לחשוב? אז אני אומר לכם, רדגה אהבה מאוד את החדר המיוחד במטוס המיוחד והמשונה הזה, אז בטעות, המזוודות נשמטו מידה, הם היו כל כך כבדות עד שרדגה לא יכלה להחזיק אותם עוד והיא לא רצתה להיכנס לחדר קורי העכביש, למרות שהיא מאוד אהבה אותו, אז היא צרחה וסגרה את הדלת. היא לא רצתה לספר למכשף, היא חשבה שהוא יכעס עליה. "טוב, עוד כמה דקות המטוס ימריא, חגרת חגורת בטיחות?" שאל המכשף. "כן" אמרה רדגה, המטוס התחיל לנסוע על השטח שלו ואז לאט לאט, הוא הגביר מהירות, תפס קצב והמריא. "וואו, זה כל כך מהנה!" אמרה רדגה וצחקה. "אני שמח שאת נהנית, תמשיכי להינות, רק תשמרי את פרץ ההתרגשות לחדר האוכל ולחדר שלנו." אמר המכשף, רדגה הסתכלה על המכשף וחייכה ואז היא הסתכלה דרך החלון. לפתע, קול גדול דיבר: "שלום, אנחנו גאים לארח אתכם במטוס הקוסמים לילו- דור. יש לנו שתייה קלה ואוכל, אבל הטיסה לכדור הארץ, ממש לפינה שלו תהיה רק שעתיים, אבל אם בכל זאת תרצו משהו, תפנו לדיילים, לצוות המטוס או לקברניט. טיסה נעימה!" לפתע, רדגה הסתכלה על נעלי הספורט האדומות שלה ואז היא ראתה ערפד אדום יושב לה על הרגל שלה, היא צרחה וניסתה לשחרר את חגורת הבטיחות. "רדגה לא! מה את עושה?" צרח המכשף והושיט את ידו לרדגה, הוא רצה לעזור לה לחזור למושבה, אבל היא צרחה והשתוללה בכל המטוס. "לשבת" אמרה אישה אחת עם חולצה לבנה. "אבל יש לי ערפד, הוא תפס לי את הרגל!" צרחה רדגה. "אבל אנחנו ביקשנו לשבת" אמרה האישה ושלפה אקדח. "רדגה, תחזרי למקום שלך, אני כבר אדאג לסלק את הערפד" רדגה רצה לצד השני של המטוס ודילקה מעל דרקון סגול, היא נכנסה לספיידר איקס, נעלה את הדלת ונשענה עליה, היא ראתה המון עכבישים שחורים, תיקנים ומקקים מכל מיני סוגים. "חדר המוות והאימה!" צרחה רדגה, היא דילגה מעל החרקים הקטנים, אבל אז היא הסתכלה למעלה וראתה עכביש מתנדנד על הקורים שלו, ממש מעליה, היא צרחה וזינקה, עשתה גלגלון ואז היא ראתה דמות מסתורית ושלפה את אקדחה. "מי את או מי אתה?" היא צרחה וגילגלה את עיניה. הדמות המסתורית צחקה צחוק מרושע וקולה הידהד בחדר העכבישים. "מי את? מה את? ולמה את צוחקת צחוק מרושע? תגידי לי מי את או מי אתה ואני לא אירה, אני אוריד את האקדח" אמרה רדגה והורידה את האקדח הדמות המסתורית התקרבה אליה והיא צרחה, מוסיקה מסתורית נשמעה ברקע, זה היה מלך פוקאנוקר, איש צבא מלכותי עם כתר זהב על ראשו ומרגלית שקיבע על כתרו. היו לו גלימה לבנה, פנים קפואות, עיניים בצבע תכלת, כצבע שמי הבוקר בגוון כחלכל , ציפורניים ארוכות וחדות כמו סכינים, הוא הרים את גלימתו וצחק צחוק מרושע, הוא הלך לכיוון של רדגה ואז הוא עצר, שער ברזל עם סורגים נסגר מאחוריו. רדגה פחדה אבל היא ירתה, אבל אז הוא התחמק ונתלה על קור עכביש דק, היא ירתה פעם שנייה, אבל אז הוא נעלם, רדגה הסתכלה ימינה ושמאלה ולא ראתה אותו, היא רק ראתה איך כל קורי העכביש נעלמו, החרקים נעלמו והחדר הפך להיות חדר ענק עם צבא ענק של דרקוני השחר, הם ניפנפו בכנפיים הגדולות שלהם ושאגו. "מה תעשי עכשיו רדגה?" שאל פוקאנוקר, לפתע הוא הופיע ליד צבא הדרקונים הענק. "איך אתה יודע את שמי?" שאלה רדגה ונעצה את מבטה החד במלך פוקאנוקר. "אני יודע הכל, אני לא סתם מלך, מלך הערפדים מת ואני מחליף אותו, הפלתי את זופ מכס המלכות שלו. רגע, את רוצה לראות משהו?" שאל פוקאנוקר, הוא נקש באצבעו ואז הוא הפך לסבטלנה וצחק צחוק מרושע ואז הוא חזר לעצמו. "אז אתה היית סבטלנה, אני לא בטחתי בך כבר מהרגע הראשון" אמרה רדגה. "בטחת בטחת, חשבת שאני ילדה מתוקה ותמימה, אבל עכשיו את מגלה שאני מלך רשע ואכזר ובאגדה הזאת שלך לא יהיה סוף טוב אם אני עומד מאחוריה!" אמר המלך פוקאנוקר וצחק צחוק מרושע, הוא נקש באצבעו והוא וצבא הדרקונים הענק שלו נעלם והחדר הפך בחזרה לחדר של עכבישים ומקקים, חדר "ספיידר איקס". רדגה פתחה את הדלת, סגרה אותה אחריה ורצתה לרוץ למכשף לספר לו על המלך פוקאנוקר ועל החדר המסתורי, אבל הוא לא היה שם, היא חיפשה בכל המטוס וצרחה: "מכשף איפה אתה?" אבל המכשף לא היה שם, היא ישבה במקום שלה במטוס וחגרה את חגורת הבטיחות, לפתע היא ראתה בועת מחשבה עם המלך פוקאנוקר, הוא צחק צחוק מרושע ואז בועת המחשבה התפוצצה, היא רעדה כולה, היא כל כך פחדה עד שהיא חשבה שהוא יכול להתחבא מתחת למושב שלה ואז להפתיע אותה, לקום ולהרוג אותה, זרועותיה הלבינו ופניה קפאו, שיערותיה סמרו, היא חייכה חיוך מריר ודמעה אחת זלגה על לחיה. "למה את בוכה?" שאל איש אחד עם חולצה לבנה, כנראה הוא היה אחד מאנשי צוות המטוס. "עדיף שלא תדע" אמרה רדגה, "בעצם, אולי אתה יכול לעזור לי, נכון לידי ישב מכשף?" "נכון" אמר האיש. "אז איפה הוא?" שאלה רדגה. "אני לא יודע זה מוזר, את רוצה שאני אברר?" שאל האיש. "כן" אמרה רדגה. האיש דיפדף וחיפש את השם: "מכשף" ברשימה. "אה, כבר הספיקו לתעד וכתבו פה לאיזה מקום הוא הלך." אמר האיש. "לאיזה מקום הוא הלך?" שאלה רדגה.
"החצר השחורה" אמר האיש. "איפה זה?" שאלה רדגה. "אני לא יודע" אמר האיש. לפתע, רדגה מצאה את עצמה בחצר עם המון עצים, נדנדת גלגל עם חבלים, מתקן עם שני סולמות בלי מגלשה והמון חולות ואז היא ראתה את המכשף, רצה אליו ושאלה אותו: "למה נעלמת?" "תסתכלי" אמר המכשף והצביע על נדנדת הגלגל.
"רוצה להתנדנד?" שאל המכשף. "כן" צעקה רדגה. רדגה והמכשף התנדנדו על נדנדת הגלגל ועלו על המתקנים ואחר כך הם התנשפו ורדגה אמרה: "תגיד, מכשף, למה קוראים למקום הזה 'החצר השחורה'?" "כי שולט עליה מלך שחור, פאגוס אולאגוס, הוא לא נמצא כאן עכשיו, אבל את עוד תראי אותו, לפעמים הוא רשע ולפעמים הוא טוב, זה תלוי באיזה צד את בוחרת להסתכל עליו." לפתע, רדגה הסתכלה לאחור וצרחה.