הילדה האסורה פרק 9
לקחנו את הספינה שלי. לפני שנים סבי העניק לי את הספינה ואמר לי שיום אחד אני אצטרך אותה וכנראה זה היום. קראתי לספינה ארטמיס. מאותו יו אהבתי את הספינה. הספינה הייתה ספינה דו חתרית ענקית אם דגל אם ציור קלשון כסמל לאל הים היווני פוסידון. אני ליאו הספר וכמובן לבן עלינו על הספינה והיא התחילה לשוט כאילו היא יודעת את הכיוון בלי שסיפרנו לה או כיוונו אותה וכך באמת היה. היא כנראה תוכנתה להביא אותי לכל מקום שאצטרך. היו הרבה קסמים כאלה למרות ששנאתי להשתמש בהם לפעמים אין בררה.
"קליפסו" אמר ליאו מאחורי. שנאתי את התחושה שאני מקבלת כשאני לידו. כל פעם כשדיברנו זה נראה כאילו זה רק אני והוא פה וטוב אין לי זמן להסחות דעת כמו התאהבות עכשיו. גם אם הוא מרגיש כמוני… זה לא משנה אני צריכה לגלות מי אני ולמה אנשים מפחדים ממני יותר מאשר מכל שאר המאלונים.
"שלום ליאו" אמרתי לו.
"כן רציתי לדבר איתך ואם אפשר לבד" אמר. ואז סבא הולוגרמה ולבן הסתכלו עלינו וההרגשה הייתה איומה. "כן בטח בוא נלך לדבר בבטן הספינה" אמרתי לו ואני כמעט בטוחה שסומק עלה על לחיי.
"קליפסו אני רוצה לספר לך משהו אני שומר את זה כבר כמה זמן ואני יודע שזה לא הזמן המתרים לספר לך אבל אני.." ולפני שהספיק להמשיך מפלצת ענקית תקפה את הספינה.
תגובות (0)